איזה חלל משאיר, צמד המילים הזה, בתום כל עצרת ממלכתית, כמה ריקנות חש כל מי ששומע, נאומים בנאליים של נשיא מדינה המדבר על כבוד האדם, על חזון ההתיישבות, על אהבתו הגדולה למתיישבים ביש"ע... ובעיקר על נאומים מוכתבים מראש המבטאים סלידה מאלימות!!! על תרבות וערכים שלטוניים.
הנשיא, שתמך בריקנות פוליטית ובחר במלוא יצר ההישרדות והחנופה, לגבות אלימות לאומית, של חבריו הפוליטיים, הוא וחבריו ראשי הממשלה בפועל ובעבר וחבר מהמרים, יעמדו ויצדיעו מול אנדרטאות עץ ואבן, לכוחות משטרה אלימות וביטחון ויציינו השנה, את הצלחתם הגדולה, במיגור האויב הגדול של הדמוקרטיה המושחתת, המתנחלים! אלו שקצב כ"כ "אוהב" אך שלח בשתיקתו הנמוכה, לגרוש תוך אלימות. אלימות שהוכנה בקפידה, בידי מפקדי הצבא המשטרה יס"ם צנחנים ומג"ב.
השר מאיר שטרית ביטא עבורי, את האמת העצובה והצרופה: "מתה האידיאולוגיה" כך אמר בימי בחירות! כן, שרי ישראל הרגו במו ידיהם את טיפת החזון שעוד אפיינה את המדינה הציונית החילונית.
השנה, לא אצדיע, ללובשי המדים השחורים כחולים, זוכרים??... כן מר שטרית, האידיאולוגיה, אכן מתה!
השנה אצדיע לאחי גיבורי התהילה מהימין "הקיצוני" שבנפשם עלו על המוקד, על מוקד! דת הדמוקרטיה.
השנה לא אצטרף לדת השכול והבכי הישראלים בימי הזיכרון, [לא נשאר להם מאומה פרט ל"מלנכוניה"] לא אחפש, את אלו שלא או כן,עומדים בצפירה הציונית... אני עם "הדת" הזו! גמרתי. עבורי הטכס הזה, פשוט, תם.
ביום העצמאות יעמוד שר החינוך ויבשר, לבאי הטכס "רב ההוד" קבלת פרסי ישראל, מהו מועד הקבורה של ערכים ואידיאולוגיה. וכרגיל מול מר שטרית יישבו גם הפעם, ראשי הציונות הדתית נציגיה בכנסת ויענו אמן אחרי נאום הכתר של מאיר שטרית... בל יעדר מקומם של חנפני עמך ישראל מהטכס המצוחצח במשרד הביטחון בו מתחככים כל רודפי הכבוד והשררה זה בזה, בגינת האגוז, של, שאול מופז. אגב גם הוא מאוד אוהב את ראשוני אלקנה, המתנחלים ה-כ"כ אהובים עליו. אלו שבניהם, נאלצו לעזוב את בתיהם, בשל חוסר אידיאולוגיה והעדר חזון. פעם חשבנו ששתיקתו של מופז, היא חכמתו הגדולה, אך גם השתיקה וגם החכמה של השר מופז פשוט, מתו!
מופז, הלך אצל העורב, והחל מזמר זמירות של תבוסה וכניעה. ובתוך כדי כתיבת שורות אלו, מסתבר שאין, אין טכס נוצץ בגני משרד הביטחון, לא שיש או אין ביטחון, פשוט אין מופז. מופז יאלץ לעזוב את הנאות, השלטון ולכן אין אידיאולוגיה ואין מסורת ובכן, "אין עבר ואין מדינה", כי שאול מופז נעלב ובעברית פשוטה, הוא עלוב.
ביום השואה, שומעים הכול את דברי הרהב על שינוי חברתי. וביום הזיכרון לחללי צה"ל, נעמוד ונשמע ברקע הצפירות הנוכריות, את נאומי ההכנה של הריקים מעמך ישראל, לקראת תהליך הגרוש האלים הבא. והנשיא, ימשיך ויעמוד בדום מתוח יהנהן בראשו [עם כיפה סרוגה כמובן] וישתוק.
שורות אלו אינם נכתבות בחצר סטמאר. אלו תחושות כואבות שרבים מראשי הציונות הדתית יסכימו אתם אך מהססים לבטאם בפה, מהססים לומר אותם, בקול רם. ובכן, המלך והמדינה ערומים!
השנה, אלך לפקוד את קברי החברים הנופלים במערכות ישראל, בוגרי ישיבות, רבנן ותלמידיהון בהר הזיתים ובכל אתר. אתחנן לפני השוכן במרומים, בשנת ה"נח" המצא מנוחה נכונה לעמך ישראל בארצו, ושלח את ראשיה ויועציה של המדינה הצי[ו]נית הזו, לכל מקום שהוא! ובלבד שתעביר זדון רשעה וריקנות, מן הארץ הקדושה והיפה הזו.
השנה אשא תפילת הודיה לשוכן במרומים על ההצלה לחיים שהציל אותנו מלהיות שותפים להרס ולחורבן החברה הישראלית החילונית. אומר לרבש"ע, אשרינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש, אשר ממלא גם את היום הזה בערכי מוסר של אהבת תורה, אהבת, עם וארץ. אנשי אמונה, יצטרכו לחזות ולבנות, תבנית מחודשת של מדינה, שבה לא חרדים מלומר אמת ולהנהיגה בגאווה ערכית ומוסרית על בסיס שלמי אמוני ישראל כפי שכתב מרן הרב קוק זצ"ל באגרת קמד'
ובכן, לאחר נבילת זרי הפרחים, העצרות והברכות, תם הטכס...!