"מותר האדם מן הבהמה כי לאדם מסכה עימה הוא נולד אתה יחיה, והיא תבדילו עד ליום מותו. המסכות האלה טבועות עמוק בתודעתנו".
נטשה מוזגוביה יכולה להיות הבחורה המוכשרת ביותר ולגייס לעזרת את עיתון הארץ שמנסה כאן, מן הסתם, לתרום את חלקו בסיוע להתגבשות החברה הישראלית המשתנה, אבל אם זה יועיל? ודאי שלא בטווח קצר. ודאי שלא בטרם עת.
כל מה שיתואר להלן קשור לנטשה מוזגוביה עצמה, בקשר מקרי בלבד, הוא קשור בעיקר למסכה שלה, מסכה שכאמור, אינה ניתנת להסרה.
כשראיתי אותה לראשונה על האקרן, חשתי היא נוחות. ומה שצרם לי יותר מכל היה אכן המבטא הרוסי שלה. היא ממחישה את האמירה הנחרצת: "לא עוברת מסך"!
שאלתי את עצמי: האומנם זה רק המבטא? ובכן: ישנן כמה נשים ממוצא רוסי יפיפיות בלונדיניות עם אותו מבטא שכשהן מופיעות, תשומת הלב של הצופה מתמגנטת אל העיניים, השפתיים, החיוך, הפנים המקרינות, אל המכלול, והמבטא הזר הופך כמעט לבלתי רלוונטי.
מדוע זה לא קורה לי עם נטשה? וכבר ממבט ראשון? לא לה הפתרונים! ולכן מגוחכים הם כל אותם השוטים ששולחים אליה מכתבי תגובה. אולי זה העיניים הקרות? אולי זה החיוך המאולץ שהיא נדרשת לו כדי להתחבב עלינו הצופים? אולי זאת נטיית הראש שלה שמאזנת אצלה את תחושות המבוכה ואי-הנוחות? קרוב לוודאי שזה הכול גם יחד.
מה שבטוח שמסכת פני "השיקסה הדמיניוקיות" שלה משדרת לי, לנו, מסר אחר מאשר הייתה משדרת לצופה האוקראיני למשל. וזהו בעצם גם כל סודה המדומה של המסכה: "רבת הפנים הזאת".
בפשטות: "הצמרת" של נטשה, שבה אנו חוזים, משדרת בכנות אכזרית, שהיא כערער בערבה, כצמח שטרם הכה שורשים בקרקע הטרשים. לכן, ערוץ 2 צריך להתמיד ולהתעקש שהגברת תמשיך לשדר, עד שנתרגל! אך ספק אם יעשה זאת?! כי כשהכול נבחן במשכם הקצר של
חיי רייטינג, אין את הזמן להשריש, ואיזה סיכוי נותר להסיר את מסכות הפנים.
