האם מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית? האם מתקיימת בה הפרדת רשויות שהיא עקרון שלטוני המיושם בדמוקרטיות? אריסטו כבר קבע הכרח זה ומונטסקייה עוד הרחיבו, מתוך הכרה שיש להפריד רשויות שלטון שונות על-מנת למנוע כוח מוחלט של רשות אחת וכדי לשמור על איזונים ובלמים ביניהן.
בישראל להלכה ולא למעשה יש הפרדה לשלוש רשויות. רשות מחוקקת - הכנסת, רשות מבצעת - הממשלה ,רשות שופטת - מערכת בתי המשפט. הרשויות השונות אמורות להשיק אלו לאלו, כאשר כל רשות בודקת, מאזנת, ומפקחת על הרשויות האחרות.
האם בפועל מתקיימת במדינת ישראל הפרדת רשויות או שגם ה"דמוקרטיה" הזו מתווספת לאוסף הנרחב של הישראבלוף?
השרים בממשלה מתמנים כידוע מקרב חברי הכנסת היושבים ברשות המחוקקת ואם כך הכיצד יכולה להתקיים במצב זה הפרדת רשויות, כאשר אותו אדם מכהן גם ברשות המבצעת וגם בזו המחוקקת? במקום שהכנסת תתמוך או תתנגד לממשלה ולהחלטותיה, לגופו של עניין, הרי שהח"כים מצביעים מתוך שיקולים אישיים של סחר-מכר וקניית אצבעות תמורת כסאות הפכה למטבע עובר לסוחר.
הדוגמא הבולטת היתה בכנסת הקודמת כאשר משפחת שרון קנתה את תמיכת חלק מחברי הכנסת בתוכנית העקירה מגוש קטיף בתפקידים, כספים, הבטחות, וכיבודים בתמורה לבגידה אידיאולוגית בעקרונות ובחוקת מפלגת הליכוד.
שרי הממשלה מחויבים כמובן להצבעה עם הממשלה. וכאשר יש מחויבות להצבעה קולקטיבית, איזו דמוקרטיה היא זאת? הלא בכנסת הקודמת ראש הממשלה אריאל שרון פיטר שני שרים, אביגדור ליברמן ובני אלון, רק בגלל שדעתם היתה שונה לפני ההצבעה על החלטת העקירה של גוש קטיף. הם פוטרו ושרון קיבל רוב מלאכותי.
ונשאלת השאלה, אם אפשר לקבל ערב הצבעה גורלית רוב רצוי ע"י פיטורי שרים, לשם מה בעצם צריך אותם? כל שר יודע שאם לא יצביע כמצופה ממנו, הרי שיבולע לו. מאידך ראש הממשלה התלוי בשריו, מנסה לרצותם, תוך שהוא מרחיב את הממשלה לממדים מפלצתיים והראייה ממשלתו של אהוד אולמרט.
במדינת ישראל המוסכמה לפיה השרים מתמנים מקרב חברי הכנסת יוצרת מצב של עירוב רשויות. כמובן שהחוק הנורווגי לא התקבל אצלנו. בעבר הוצע להעביר חוק שיקבע שח"כ שהוטל עליו תפקיד ממשלתי, יתפטר מחברותו בכנסת ויפנה את מקומו בסיעה לבא אחריו ויכהן רק בממשלה. החוק הזה נדחה ולא התקבל. מה הפלא? תאבי השררה אצלנו לא אבו לגרוע מעצמם ולו מעט ממנעמי השלטון.
כידוע שרים, סגני שרים, יו"ר הכנסת והעומדים בראש הסיעות אינם משתתפים בוועדות הכנסת השונות, אי לכך בפועל רק כ- 80 ח"כים מאיישים את הוועדות, וחברי הכנסת משובצים למספר ועדות ומטבע הדברים הם אינם יכולים להשתתף בו זמנית בכולן, הדבר פוגע בעבודת החקיקה, מרוקן את ועדות הכנסת והחלטות הרות גורל מתקבלות בהרכב זעום וברוב מקרי של הצבעות מזדמנות.
לא מכבר נחקק חוק בדבר איסור כפל תפקידים כמו ח"כ וראש עיר, ח"כ ויו"ר ההסתדרות, אם כך מדוע אפשר ח"כ ושר, האין כאן כפל תפקידים? הלא שקיפות של משטר תקין היא להבטיח שחברי בית המחוקקים יהיו חופשים בהצבעות ולא כבולים בשל אילוצים.
בממשלה הנוכחית חברים 25 שרים, שכולם כאיש אחד יצביעו מתוך משמעת ולא מתוך חופש בחירה, מצב שיצור ביזוי הדמוקרטיה. איזה ערך יהיה להכרזות הפופוליסטיות שבוודאי נרבה עוד לשמוע, כי העם החליט ועובדה שיש לכך רוב בכנסת ובממשלה, איזה רוב זה יהיה, לאחר שנקנה בכסף ובכסא?
התפיסה לפיה נבחרי העם מיצגים אותנו בכנסת אינה מתקיים כלל. במציאות הממשלה מגבשת מדיניות ובזכות הרוב שיש לה בכנסת היא מצליחה להעביר את ההחלטות. דמוקרטיה, כבר אמרנו?
מדוע ששרים נבחרים לא יתפטרו מהכנסת ויתנו לאחרים למלא את מקומם במליאה ובועדות ואזי ההצבעות אולי תהיינה ענייניות יותר?
ומה קורה אצלנו ברשות השופטת? שלטון הבג"צ מעמיד את עצמו מעל הכנסת במטרה ליצור מציאות משפטית פוליטית, לפיה נשיא בית המשפט העליון יהיה פוסק אחרון בכל עניין חשוב במדינת ישראל. ואכן ההכרעה הסופית היא בידי בג"צ ולא בידי הרשות המוסמכת בחוק.
הדוגמא הבולטת ביותר היא סוגית הגדר. עתירות רבות הוגשו לבג"צ בעניין זה, והשאלה הנשאלת היא אם הגדר הוא עניין משפטי? בפירוש לא. זה עניין פוליטי ציבורי מובהק ובג"צ היה צריך לדחות את העתירות ולא להתערב בעניין. אלא שהוא רוצה לקבע את העובדה שהוא בעל הבית במדינה, הוא הרשות השלטונית הבכירה ולא הממשלה ולא הכנסת.
הבג"צ משכפל את עצמו זה שנים באמצעות הוועדה לבחירת שופטים, היכן נשמע שגוף המורכב מאוכלוסיה בעלת רקע אחיד, יפסוק הלכות בענייני מדינה? גם כתיבת פסקי דין, גם ניהול צמוד של מערכת שיפוטית כולל ניהול שופטים, גם מערכת הדוקה של רשויות ואליטות אחרות. בדרכים אלה הוא משעבד בהדרגה את המדינה להשקפותיו, השקפות שאינן מקובלות על חלקים גדולים של העם.
התנהלות זו היא אנטי דמוקרטית אף שדמוקרטיה היא מילת המפתח שלה. וחמור מכל, זהו הבלבול בין שלטון החוק לשלטון הבג"צ. במדינה מתוקנת בית המשפט והבג"צ עוזרים לאכוף את שלטון החוק, אולם אצלנו הבג"צ שם עצמו במקום שלטון החוק. שופטי בג"צ עושים ככל העולה על רוחם וקובעים מדי יום את הדיקטטורה של הבג"צ וכבר שנים מתקיים תהליך של החלשות הכנסת והממשלה לעומת התחזקות מערכת בתי משפט.
מה עושים? כדי לפתור את הבעיה מחוקקים חוק יסוד הפרדת רשויות, יוזמה פרלמנטרית כזאת תחזיר את עקרון הצדק והאמון במערכות השונות. מוטב שלא ישמיעו באוזנינו מאה פעמים ביום כי אנו חיים בדמוקרטיה ובמקום זאת ינסו ליישם אותה, הלכה למעשה.
