מפתה מאוד להיטפל למגזר החרדי. הם שונים, הם מתבדלים, הם לובשים בגדים שעיצובם שאוב מאירופה המזרחית, והם מפעילים את כוחם האלקטורלי כדי להפנות כספים מגזריים. והכי קל להיטפל אליהם מכיוון שבמוצהר, בהסכם, הם אינם מתגייסים לצה"ל.
מן ההתלהמות אפשר לחשוב כי זה המגזר היחיד שאיננו משרת בצה"ל. עד מחצית מחייבי הגיוס מן המגזר החילוני אינם מתגייסים או מסיימים את חוק שירותם. הערבים אינם מתגייסים. דרוזים מן הגולן אינם מתגייסים. נוסף על אלו ידוענים ובני ידוענים, ספורטאים וספורטאיות, קל"בניקים למיניהם, ופתאום חטאם של החרדים מתקמץ לכדי חוסר משמעות. המגזר שאכן מתגייס בהמוניו, גם לצה"ל וגם לשירות לאומי, הוא הדתי-לאומי, וכולנו יודעים מהי התודה שהרמטכ"ל מייעד לו, ראה ערך "עמונה".
אומרים, מה להם ההתחמקות הזו? האם דמם סמוק יותר או פחות? אפשר לחשוב כי קרבנות הקוממיות נלקחו כולם משורות צה"ל. קרבנות כל האינתיפאדות, הפיצוצים, האוטובוסים החרוכים, הפיצריות השרופות, דוכני השווארמה המרוסקים, הם בני כל עם ישראל, חרדים וחילונים כאחד. דמם מרווה את אדמת ארץ הקודש לא פחות מראשון החיילים שנפלו על משמרתם.
אומרים, תורתם אומנותם. הם עלוקות לומדי תושב"ע על חשבון המדינה. ומה על הסטודנטים למדעי החבר'ה והדשא כגון עבודה סוציאלית, ספרות יפנית ובלשנות הונגרית, האם אלו תורמים באופן משמעותי לחוסנה של המדינה? היופי, וערך הלימוד, כידוע, הוא בעיני המתבונן.
הבעיה אינה נעוצה בחרדים אלא בחוקים של החילוניים. כפייה על החרדים להתגייס לתוך מסגרת אשר בבירור איננה מתאימה להם היא חסרת ערך. לעומת זאת מתן זכויות אזרח לאלו אשר לא מלאו את חובתם למדינה, זה איוולת לשמה.
הגיעה העת לחוקק חוק אזרחות חדש, אשר יתנה את זכות ההצבעה, את העצמה האלקטורלית, בחובת השירות. שירות לאומי לכל, שירות בצה"ל, סיעוד קשישים, יערנות, מתחזוקת בתי החולים ועד בניית גדר הביטחון לאורך גבול מערב. הגיעה העת לתת ללוחמים את הגמול המתאים, את הפיצוי המתאים על נכונותם לסכן עצמם ביודעין, בצורת חשבון חסכון מוגדל ליום שחרור. אלו אשר יבחרו לא לשרת, ישארו תושבים, אך לא אזרחים.
ובאשר למספר לומדי התורה על חשבון המדינה? הנה הצעה. מספרם יהיה כמספר הסטודנטים לרפואה. כשלוש מאות בשנה. השאר יוכלו ללמוד על חשבון תוכנית החיסכון האמורה לעיל.
