תאונות הדרכים ממשיכות להכות בנו ללא רחם, באופן קבוע ושיטתי כבר עשרות שנים. בכותרות העיתונים וכלי התקשורת האלקטרוניים זה נראה אומנם השבוע כגל תקופתי יוצא דופן בחומרתו, אבל לצערנו, זה לא כך. תאונות הדרכים הן רעה חולה שמכרסמת בנו כל הזמן, כל יום, כל שעה, באופן רצוף וכואב. אין פה גלים יוצאי דופן של ריבוי תאונות או החמרתן. העובדה הכואבת היא שבכל שנה, זה שנים רבות, אנחנו מקריבים כ- 500 בני אדם, ולפעמים יותר, בכבישים. לכך יש להוסיף עוד אלפי פצועים קשה ונכים מדי שנה.
בכותרות העיתונים התופעה היומיומית הזאת מקבל פרסומים דרמטיים רק באופן תקופתי ולסירוגין, כאשר מתרחשת איזושהי תאונת דרכים יוצאת דופן, משפחה שמושמדת ונמחית מעל פני האדמה, או כאשר נהרג מישהו מפורסם. אבל הטרגדיות האנושיות כתוצאה מתאונות הדרכים, שמוקפצות לעתים באופן בולט לכותרות העיתונים, קורות כל הזמן, בכל יום, ולעתים הן זוכות רק לשורות מעטות במקום מוצנע. תלוי גם אם יש מקום באותו יום בעיתון ואם לא קרו אירועים מסעירים אחרים שגודשים את עמודי העיתונים ולא מותירים מקום לדיווחים הכואבים על תאונות הדרכים.
לכן, אין מה להתרגש, להיות מודאגים ולהתקומם כנגד תאונות הדרכים, דווקא בשבוע הזה, כאשר הכותרות מלאות בדיווחים על תאונות דרכים מחרידות שקיפחו חיים - של צעירים, מבוגרים ותינוקות - וגרמו לטרגדיות אנושיות קורעות לב. אל תזדעקו רק השבוע. כי, רבותי, זה לא רק השבוע! מדובר במציאות קשה, מחרידה וכואבת ששוררת כל הזמן ומתרחשת כל העת, באופן רצוף, בכבישי הארץ. כל שבוע ב- 30 השנים האחרונות מותיר אחריו 7-10 הרוגים בממוצע ועוד כמה עשרות נכים, בכבישים. תחשבו על זה.
תאונות הדרכים לא יפסיקו להתרחש
למרבה הפלצות והאכזבה, כולנו - גם המדינה וגורמי אכיפת החוק שנלחמים בתאונות הדרכים, ניצבים חסרי אונים מול המכה הקבועה הזאת. קשה להשלים עם זה, אבל הרשו לי להיות נביא הזעם בנושא הזה - תאונות הדרכים בישראל, כמו בעולם כולו, לא יפסיקו להתרחש. זהו חלק ממציאות החיים בעולם המודרני, וכל עוד יהיו מכוניות בכבישים - יהיו גם הרוגים ופצועים בכבישים, כי זה טבע האדם וזה טבע המכונית, וקשה מאוד לשנותם.
משום שכאשר יצור אנוש עם רגשות, כאבים, תסכולים, טרדות יומיומיות, יצרים ובעיות פיזיות ונפשיות נוהג במפלצת פלדה עם מנוע רב עוצמה, תמיד יקרה משהו אצל מישהו ותמיד תיווצר סיטואציה בכביש ששילוב של רגע לא טוב אצל בן האנוש עם תכונותיה האגרסיביות של המכונית (וזה קורה בהרף עין) יגרום לתאונה. ומי שנמצא אז ברגע הלא נכון במקום הלא נכון בכביש - ייפגע, על לא עוול בכפו, גם אם נהג בזהירות הכי גדולה בעולם. זה כמו רציחות שימשיכו להתרחש, גם רציחות בתוך המשפחה, וכמו מעשי שוד וצריכת סמים שלא יעברו מהעולם, גם אם כל אדם שני יהיה שוטר וכל מכונית שנייה תהיה ניידת משטרה.
לכן, כאשר במוצאי שבת האחרונה בתוכנית רדיו שהשתתפנו בה, ראש אגף התנועה במשטרה ניצב שחר איילון - שהוא לכל הדעות קצין משטרה מעולה, מטובי אנשי המשטרה בארץ - התגאה בירידה במספר תאונות הדרכים, תוך קשירת העובדה הזאת לפעילותה וליוזמותיה של המשטרה, הצעתי לו להיזהר בייחוס ההצלחה למשטרה. כי אחר כך גם יאשימו את המשטרה בעליה בתאונות הדרכים, וממילא למשטרה וגם לשאר גורמי השלטון ואכיפת החוק אין הרבה השפעה על מספר ורמת תאונות הדרכים במדינה. תתפלאו, ואתם יכולים להתנגד לקביעה הזאת, אבל זו עובדה!
אני טוען את זה כבר 25 שנים ועוקב אחרי נתוני התאונות במדינה בכל השנים האלה. המסקנה החד-משמעית שהגעתי אליה היא שכל התוכניות, היוזמות והפעולות המשטרתיות והאזרחיות למלחמה בתאונות דרכים - אינן עוזרות ואינן מורידות את מספר תאונות הדרכים. זה טוב ליחסי הציבור של המשטרה; זה טוב ליחסי הציבור של עמותות וגופים שמתגייסים למלחמה בתאונות הדרכים; זה טוב למשק ולכלכלה כי כל התוכניות כרוכות בתקציבים גדולים ובפרויקטים גרנדיוזיים עם כותרות בתקשורת; זה טוב לאגו ולתדמית של בכירים במשק, בכלכלה ובציבוריות הישראלית שתורמים מכספם ומזמנם לנושא, כי הרי יש עליו קונצנזוס. אבל בפועל - זה לא משנה כלום במציאות ההרסנית והדורסנית (תרתי משמע) ששוררת בכבישים.
הנהג הוא הגורם העיקרי לתאונות הדרכים
בשלושת העשורים האחרונים נכחתי בלא מעט ישיבות עתירות משתתפים ותקשורת שבהן הוצגו תוכניות רחבות היקף, רב שנתיות, למלחמה בתאונות הדרכים. עכשיו כולם מדברים על דוח ועדת שיינין בנושא, שלא יושם; מדברים על הוספת תקציבים, שוטרים ושיפורים גדולים בתשתיות בכבישים; מפעילים חוקים מחמירים שכוללים גם החרמת מכוניות של עברייני תנועה, ועוד רעיונות כהנה וכהנה. הכל כבר הוצע ונוסה בעבר, ואני מרשה לעצמי לקבוע - ותבחנו אותי בעוד כמה שנים - זה לא יעזור! למה? כי ככה אנחנו.
כי הסיבה והגורם היחיד לתאונות דרכים הוא הגורם האנושי - הנהג - מדויק יותר הנהגים הצעירים, השחצניים, או המבוגרים יותר - העצבניים והפרועים שנוהגים בכבישים, אלה שחושבים שהכביש הוא שלהם ושל אבא שלהם. בדקו במשטרה. רבים מאוד מהמעורבים בתאונות דרכים הם צעירים ורבות מאוד - למעשה, מרבית - התאונות נגרמות כתוצאה מנהיגה פרועה, לא זהירה ושלא על-פי הכללים על-ידי הנהגים, שחלקם גם רוויים מאלכוהול ונמצאים תחת השפעת סמים. וזה הולך ומחריף. נקודה!
גם אם התשתית בכביש לקויה, הרי באותו מקום עוברים אלפי נהגים ללא פגע, כי הם נוהגים בזהירות ומי שנפגע הוא זה שנסע בחוסר זהירות במקום. לצערנו, גם אלפי שוטרים וכבישים מרווחים וטובים לא יעצרו את הנהגים הצעירים שנוסעים במהירויות מופרזות, מזגזגים בכביש ומצפצפים על העולם. אותם לא מצליחים ולא יצליחו שוטרי התנועה לעצור. מה שעוצר את אותם נהגים זה רק עמוד החשמל שהם נתקעים בו במהירות אדירה והורג אותםם ואת חבריהם.
אין כזה דבר "המכונית סטתה ממסלולה". מי שסטה ממסלולו זה הנהג, שנהג בחוסר זהירות, במהירות, שיכור, ואולי עייף מדי. זה "הגורם האנושי" שגורם לתאונות הדרכים ואותו לצערנו אי אפשר לשנות, בכל אופן לא בעתיד הנראה לעין. כל החינוך ופעולות ההסברה וההדרכה, הגברת האכיפה ואיומי החוק לא ישנו הרבה. צריך לשנות את העם. ואת זה אי אפשר לשנות, שהרי עם סגולה אנחנו.
