נניח שיש למי מהקוראים דירה שבכוונתו להשכיר, בין דירת מגוריו שתהא פנויה לתקופת זמן עקב נסיעה בין דירה שקיבל בירושה או רכש, עד שילדיו יגיעו לפרקם, ובין שרכש דירה להשקעה "סתם".
קוראנו מפרסם מודעה ומגיעים מתעניינים. נכון להיום, הוא פוגש ומראיין אותם, מתרשם ומחליט. זכות זאת של המשכיר לבחור את השוכר שהוא חפץ בו תישלל ממנו, אם תאושר הצעת החוק שהניחה חברת הכנסת זהבה גלאון על שולחן הכנסת בדבר חוק שוויון ההזדמנויות במקום מגורים.
החוק קובע כי בקבלה למקום מגורים ובהוצאה ממקום מגורים "לא יפלה אדם או ועדה בין מחפשי דירה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שרות המילואים... הצפוי להם".
אמור מעתה, אתה תסרב מחמת מצב כלכלי, דרך משל, ומיד המסורב מלין עליך כי הסירוב היה מהטעמים שבחוק וצרה באה לפתחך, ובעצם, זכות הסירוב לקבל שוכר נשללה מהמשכיר. המסורב הנעלב יפנה לבית הדין לעבודה (מדוע בית הדין לעבודה? מה עניין עבודה לשכירות?) ולזה יש הסמכות לפסוק פיצויים וליתן צווים.
והגדילה המציעה לעשות - בעוד שלגבי סתם רוצח, אונס או שודד המועמד לדין נטל ההוכחה על התביעה, הרי במקרה תובענה של מחפש דירה כי המשכיר הפר את הוראות הדין, תהא על המשכיר ההוכחה שלא פעל בניגוד לחוק.
לדעתנו, ההצעה מרחיקת לכת ומזיקה. שלילת זכותו של אדם לבחור שוכר לרכושו הפרטי, לפי שיקולו והתרשמותו, פוגעת בקדושת קניינו, ובסופו של יום תביא לידי פגיעה במספר הדירות שיוצאו לשוק ההשכרה, ובכך תפגע בשוכרים פוטנציאליים (ונדגיש כי איננו עוסקים במאמר זה בהשכרת דירות מטעם גופים ממסדיים).
ייתכן כי קיצוניותה של ההצעה נובעת מהנחתה של המציעה הבאה לידי ביטוי בסיפא שבדברי ההסבר: "אדם המתכנן לרכוש קרקע ולהקים עליה בית, יכול לצפות שבעלי הנכס ידרשו ממנו ערבויות בנקאיות ואישור כלשהו המעיד על מהימנותו, אך לא ייתכן כי יידרש ממנו גם כן למסור פרטים אישיים, כגון מידע רפואי אישי או לעבור מבחן התאמה במכון פרטי על חשבונו".
נער הייתי וגם בגרתי, שכרתי (דירות) והשכרתי (דירות) ומעודי לא שמעתי על שוכר שנדרש לעבור מבחן התאמה במכון. ואוסיף כי אם מי מהמשכירים יחשבו בכל זאת על דרישה (מוזרה) זו, לדעתי, זה רכושו וזו זכותו, ולא ראוי כי המחוקק ישלול זכות זאת ממנו.
