מכובדי,
לא יכול ולא רוצה להשלים עם העובדה שאני חי במדינה עם נורמות מוסריות, שמזכירות את סדום ועמורה. לא מוכן להשלים עם זה שהשחיתות היא מגיפה חשוכת מרפא. שמענו חכמים (בלי מרכאות) שמזהירים, שהשחיתות מסוכנת יותר מהטרור, ואם לא נאבק בה בנחישות, היא עלולה להטביע את כולנו.
וכדרכם של טובעים הנאחזים בקש, תלינו בך תקווה, שאתה, שעומד בראש "חברת ניקיון", תצליח לנקות את האורוות. ואני מתכוון לאותן אורוות, שנבחרנו המאוסים, הפרישו בהן את צואתם המוסרית. הצחנה שהפיצו, פגעה כל כך קשה באיכות חיינו, עד כי שלושים ושבעה אחוז מהאזרחים, לא הסכימו להשקיע את הכמה דקות, כדי לבחור בהם שוב.
מה פתאום אולמרט? הצלופח הערמומי הזה, שהצליח לסובב על אצבעו הקטנה את כל חוקרי המשטרה שניסו (או שלא) להפלילו - הוא אורח מרכזי שלך? ועוד בכנס שתכליתו הפצת המאבק בשחיתות? תגיד, אתה חושב שאנחנו מטומטמים?
פתאום ירד לי האסימון. כשראיתי בטלוויזיה את ראש הממשלה נואם בכנס הזה שאתה ארגנת, הבנתי, שאין צדיקים בסדום. הסיטואציה הזו, שבה מר אולמרט מתחייב להילחם בשחיתות, היתה פארסה. היא הזכירה לי משום מה את אותם "צדיקים", שהמשטרה מביאה בפני שופט מעצרים, והצופים בטלוויזיה רואים חשוד עם כיפה וזיפים. הכיפה המונחת על הראש תכליתה הפצת מסר: אני חף מפשע. המשטרה סתם נטפלת אלי.
אולמרט יודע את האמת על אולמרט. ובכל זאת, היתה לו החוצפה להעביר באמצעותך את המסר: המלעיזים (יואב יצחק, אריה אבנרי, ומבקר המדינה) נטפלים אלי. בפרפראזה לפתגם "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב", ניתן לומר: לא לחינם הלך המושחת, אצל "מצפה הטפלון". למרות שקראת על מעלליו, התמסרת. וזה מעלה הרהורים נוגים בקשר לגנטיקה שלך כ"כלב שמירה".
זנבך הרוטט למגע ידו המלטף של דן מרגלית, הסגיר את תחושותיך. האם לא הבנת שתקוותו הפומבית לראות אותך שר בממשלת אולמרט, היתה עבודה בעיניים? תשאל את דן מרידור. הוא יספר לך, שבלי פתק מעומרי - אין לך סיכוי.
במאמרו "איכות או שחיתות", קובע העיתונאי בן דרור ימיני, ש- "הופעתו של ראש הממשלה כאורח מרכזי בכנס התנועה לאיכות השלטון, מעוררת סימני שאלה קשים לגבי דרכה של התנועה הזו" [מעריב, 21.5.06]. ועוד כותב מר ימיני על התנועה שאתה עומד בראשה, שבעניינו של אולמרט, "התנועה סותמת את פיה".
"סימני שאלה קשים"? "תנועה שסותמת את פיה"? מה שניראה למר ימיני כ"סימני שאלה קשים", נראה לנו, כ"סימני קריאה קשים". ו"תנועה שסותמת את פיה", גורמת לחברה הסולדת מהשחיתות, "לסתום את נחיריה". מאסנו במושחתים, ומאסנו בכלבי השמירה שנשיכתם סלקטיבית.
מכאן תחינתי: לך הביתה אליעד שרגא. הוכחת שגם אתה נדבקת במחלה הכלבית הבולשביקית, המאופיינת ב"נשכנות סלקטיבית". קרבתך לדן מרגלית עשתה לך דברים רעים. למשימה שלקחת על עצמך, אנחנו זקוקים לכלב שמירה, שנשיכתו עקרונית. הנח את המפתחות, ולך הביתה. מהבית תוכל לראות, שדווקא הסתלקותך תתברר כתרומה משמעותית ל... מלחמה בשחיתות.
