הגיע הזמן שמשרד החינוך והתרבות ישנה את שמו לפי מהותו: המשרד ללימודי יסוד בע"מ. לשאת בשם משרד החינוך זוהי התיימרות ללא כיסוי. 'בע"מ' כי גם ההצלחה בלימודי יסוד הנה מוגבלת למדי.
כאשר מערכת החינוך הממלכתי בישראל מנסה להתמודד עם אתגרי המאה ה- 21 בשיטות של המאה ה- 19, אין פלא שמיצוי יכולתה נגמר בשיפור יכולת השינון במספר מצומצם של מקצועות נבחרים, שנבחרו על-ידי תעשיית ההי-טק בגיבוי הפקולטות הטכנולוגיות באוניברסיטאות.
ממעקב על הוויכוח בקרב צעירים לגבי התהליכים החברתיים שעברו על מדינת ישראל בשנים האחרונות ניכר חוסר עצום ורב בידע בסיסי ובכלי ניתוח והבנה. אין זה מחקר מדויק, אך התרשמותי היא כי רוב הנוער והצעירים אינם מבינים כלל מהי דמוקרטיה ורואים בה רק מנגנון טכני של בחירת נציגים וקבלת החלטות. מעולם לא דיברו איתם על ההומניזם, על מגילת זכויות האדם של האו"ם. מעולם לא ניתחו איתם תהליכים חברתיים של עליית ונפילת דמוקרטיות. מעולם לא חינכו אותם לניתוח תהליכים הסטורים במקום שינון תאריכים.
לפני כשנה התפרסם מחקר שמצא כי 40% מבני הנוער מוכנים לוותר על דמוקרטיה למען קיום שלטון יציב. מעבר למספר מאמרים בשולי החדשות, לא הייתה כל תגובה על נתון שהיה צריך להרעיש את אמות הסיפים. לצערי לא הופתעתי, קל לוותר על משהו שאינך מבין מהו, ואינך יודע מה משמעות הוויתור. דגל ההזהרה לא הונף אז. תוצאות מבחני הבגרות באזרחות מסבירות מצוין את תוצאות המחקר הנ"ל. כנראה שדגל ההזהרה לא יונף גם עכשיו. אז "יתקנו" את המחדל על-ידי הוספת כמה שעות לימוד לנושא, אך לא ילכו מעבר לכך, לרפורמה מקיפה בכל המושג חינוך בכלל, וחינוך לדמוקרטיה בפרט.
חינוך לדמוקרטיה אינו לימוד אזרחות. לפני 34 שנים עברתי בהצלחה מבחן בגרות באזרחות. קראתי פעמיים ספר בן 280 עמודים, וזה הספיק. האם משהו השתנה מאז?
חינוך לדמוקרטיה זה תהליך מקיף לאורך כל שנותיו של תלמיד, מגן ועד סיום תיכון. זהו חינוך ולא לימוד, זוהי החדרת ערכים שמשתקפת כמעט בכל פעילות בכל מקצוע ובכל תגובת המורים לכל אירוע. זה מתחיל בגן בהסבר מדוע אסור להכות ילד אחר, ונגמר בניתוח על מקומו של משאל עם במערכת הדמוקרטית הישראלית, בסוף תיכון.
אני קורא בהזדמנות זאת לשרת החינוך החדשה, שלא לחזור על טעות קודמתה בתפקיד, ולא לבוא עם רפורמה שהינה פרי אג'נדה אישית ותוצר יועצים, ולא להסתפק בדיאלוג הכרחי עם ציבור המורים, אלא לפתוח בדיון עם עיקר המערכת, צרכני החינוך, התלמידים והוריהם.
מערכת החינוך לדורותיה התעלמה לחלוטין בעת בניית התכנים והערכים מאלה שאותם המערכת באה לשרת. כל שר חינוך בא עם האג'נדה שלו וניסה ליישם אותה במערכת החינוך. המערכת הינה ריכוזית וכוחנית ונשענת על חוק שכופה אותה על כל האזרחים (חוק חינוך חובה וחוק שרות ביטחון הנם החוקים היחידים הכופים על אדם המצאות ופעילות לאורך שנים).
האם חשבתם פעם האם ועד כמה דמוקרטי הנו חוק הכופה שהייה של כ-6 שעות ביום בממוצע, לאורך 10 שנים, וקובע מה תעשה ומה תלמד בכל הזמן הזה? חינוך לדמוקרטיה בתוך מערכת בעלת אופי דיקטטורי כזה, הנו משימה קשה. כנראה כל כך קשה, שויתרו עליו בכלל. הובלת מערכת כזו מתוך התעלות מעל מגבלותיה המובנות, הנה משימה שמיעוט שרי חינוך בעבר הצליחו בה.
אני מצפה משרת החינוך החדשה שתיקח פסק זמן ליצירת דיאלוג עם כל השותפים למערכת החינוך, ובפרט עם ציבור הורי התלמידים.
