שופט לא מוכר, זיילר, איש חסר אג'נדה זו או אחרת, אחז בקרניו של השור הקרוי משטרת ישראל וטלטל אותו היטב. מתברר, כי צמרת המשטרה, כל אלו שבאו מן המחוז הדרומי, נגועה בשחיתות, ובכיריה מצויים בכיסם של ראשי הפשע המאורגן.
מינויו של קראדי למפכ"ל העלה בזמנו תהיות רבות. כיצד זה שקצין מג"ב צעיר דילג על פני ותיקים ומנוסים ממנו והיה למפכ"ל? התעלומה התבררה חיש מהרה: הדרישה למנות את קראדי באה מחוות השקמים, כמטחווי קשת מהודיה, ביתם של משפחת פריניאן. על המשטרה הוטלה המשימה, שדגל שחור מתנוסס מעליה: גירוש אלים של יהודים מחבלי ארץ ישראל, ושוטר מספר אחת חייב להיות מישהו שניתן ללחוץ אותו, להחזיק אותו קצר. בעלי תפקידים ישרי דרך שאין קופת שרצים תלויה מאחריהם כדוגמת בוגי יעלון, נבעטו החוצה והוחלפו באומרי הן ושונאי מתנחלים.
ראש ממשלת ישראל, אבי ההתנחלויות אריאל שרון, היה שנוא נפשם של השופטים והתקשורת. שנים חפשו את האמצעי ללחוץ עליו לשנות את דרכיו. לבסוף נמצאה החרב (עומק העקירה כעומק החקירה) והארי הזקן נכנע לרודפיו. תחת הלחץ של מערכת המשפט הפך אריאל לשונא החלוצים ומהרס הישובים ובכך היה לאתרוג השמור, עד יום השבץ.
כיצד מתקשר הכל? הפשע המאורגן מפיל אנשים בחרמו בשלמונים, ובאיומים. כך נלכדו שוטרים, פקדים, יועצת משפטית ומפכ"ל לעתיד. כאשר חרב החקירה מעל לראשם מסתבכים השוטרים והולכים, והופכים למוציאים לפועל של העבריינים, ראה מקרה השוטר צחי בן אור. באותן שיטות בדיוק פעלה האוליגרכיה המשפטית-תקשורתית כלפי משפחת שרון. החקירות והאיומים בנושא השלמונים נמשכו עד אשר הושלם מהלך הגירוש, עזה יודן-פריי, וברגע שהסתיים, נפלה החרב, פתאום יצא הצדק לאור ועמרי שרון הורשע. כאשר חרב החקירה מעל ראשו יישם אריאל שרון את השיטות שהופעלו עליו ועל משפחתו, ומצא את השוטר המושחת שעליו אפשר לכפות מהלך שהוא בבחינת פשע נגד העם היהודי. כמו שלשרון הובטחה חסינות כל עוד הוא מבצע את המהלך, ואף לא רגע אחד לאחר מכן, כך הובטחה החסינות למפקד המחוז הדרומי אשר ידע כי הוא מסובך היטב עם הפשע המאורגן, ואף לא רגע אחד לאחר מכן.
רוצה לומר, כל מהלך ההינתקות הוא מהלך של הפשע המאורגן. בראש הפירמידה מצויים אלו אשר החזיקו בחרב החקירה מעל ראשו של ראש הממשלה. לא האחים פריניאן, אלא בית המשפט העליון והאוליגרכיה שהוא מייצג. הם הפשע המאורגן, ואילו משפחות פריניאן ואלפרון אינם אלא דגי רקק. הביצוע הוטל על חייליו של הפשע המאורגן, דהיינו הפלג המושחת של משטרת ישראל, וצה"ל שבראשו הוצב רמטכ"ל צייתן. ממשלת ישראל וכנסת ישראל לא היו אלא בובות בידיו של ראש הפשע המאורגן, אשר משך בחוטי החקירה, העמדה לדין, ועיתוי ההרשעה.
אלו דברים חמורים מאוד, אך הם מחווירים לעומת דבריו של השופט חשין על ראש המאפיה, כבוד השופט ברק. לדברי חשין, המכיר את ברק מזה שנות דור לפחות, לא אכפת לו לברק אם יהרגו עשרות יהודים, כל עוד משנתו המדינית-חברתית מתקיימת. ואם הרג של יהודים הוא דבר של מה בכך, הרי שגירושם בשיטות של הפשע המאורגן, על אחת כמה וכמה.
ועתה נראה מהו עומק השחיתות, הנדרשת כדי לעשות המהלך הבא שנדרש על-ידי האוליגרכיה המשפטית. ראינו כבר כי ישנה דרישה להכשיר את תביעת השיבה וזכות הרצח של הג'יהאד לתוככי מדינת ישראל. ראינו שיש הכשר לרצח יהודים כל עוד הדבר קורה מזרחית לקו הירוק. (ראה דברי "אבו" וילן ושמעון פרס) מעניין לאלו תהומות של שחיתות תרד האוליגרכיה כדי להשיג את גירושם של מאה אלף יהודים מביתם בלב ארץ ישראל.
