לעיתים לא נדירות מתברר שתרופות שפותחו למטרה אחת עוזרות גם למחלה אחרת. הסיבה לכך היא במקרים רבים שהתרופות אינן בעלות השפעה יחידה בגוף, ויכולות להתערב במנגנונים שונים.
אחת הדוגמאות הטובות לכך היא ההשפעה של תרופות נגד אפילפסיה בחולי מיגרנה, השפעה אשר התגלתה על-ידי החולים עצמם, חולים אשר טופלו כנגד ההתקפים האפילפטיים שלהם אבל שמו לב להפחתת תדירות התקפי המיגרנה.
ממצא זה חשוב כי אין בידינו עדיין מודל טוב של מיגרנה בבעלי חיים (עכברי ניסוי לא מדווחים על כאבי ראש!), ופיתוח התרופות מתבסס על ניסויים בבני אדם.
תרופות נגד אפילפסיה פועלות במנגנונים שונים, ולא כולן תעזורנה בהכרח גם במיגרנה. עד-כה הוכחה ההשפעה באופן משכנע לגבי התרופות וולפורל וטופמקס. למיקטל (הנמכר בארץ גם בשמות למוטריגין ולמוגיל) ופרגבלין (ליריקה) הינם בעלי השפעה דומה.
בכל המקרים מדובר בהשפעה מגינה בפני התקפים, כלומר יש לקחת את התרופות באופן קבוע בכדי למנוע את ההתקף, ולא לקחת את התרופה אחרי שההתקף כבר התחיל. ההשפעה בסך-הכל הנה טובה, אך לא מוחלטת: מספר ההתקפים יורד, בממוצע, לחצי.
כמובן שלתרופות אלו יש תופעות לוואי שונות ולכן ההחלטה האם לתת אותן ובחירת התרופה המועדפת צריכה להיעשות על-ידי רופא אשר גם יעקוב אחרי השפעת התרופות. במקרים בהם מופיעים בכל זאת התקפי מיגרנה, ניתן לקחת את התרופות הרגילות להפסקת כאבי הראש.
מיגרנה מתבטאת בהתקפים חוזרים של כאבי ראש, אשר נמשכים שעות מספר ולעיתים גם ימים. כאב הראש מתחיל באופן טיפוסי בצד אחד של הראש, למשל ברקה או בעין, ויש לו אופי פועם: מרגישים את דפיקות הלב בתוך אזור הכאב.
בהמשך הכאבים מתפשטים לשני צדי הראש, וכאשר הם עזים במיוחד הם מלווים בבחילה, הקאה, ואי סבילות לאור ולרעש. בניגוד לכאבים קשים אחרים אשר גורמים לנדודי שינה, חולי מיגרנה מרגישים צורך לישון בעת ההתקף והשינה מקילה על הכאבים.
השפעת התרופות נבדקה עד-כה במחקרים מסודרים לגבי מיגרנה בלבד, ולא לגבי כאבי ראש אחרים. אולם גם כך הממצאים חשובים משום שמיגרנה היא הפרעה שכיחה - ללא ספק זו הבעיה הנאורולוגית הנפוצה ביותר. מעל 10% מהאוכלוסיה סובלים ממיגרנה, ואם כי אין למחלה השלכות רפואיות משמעותיות, ההתקפים גורמים להגבלה רצינית בתפקוד וגורמים לאיבוד ימי עבודה.
