ונתחיל בסיפור מהחיים (המסתובב בין עורכי דין פליליים). שלושה אסירים שפוטים לתקופות ארוכות נפגשים בחצר הכלא בטיול היומי. שואלים את א' - מה אתה עושה פה? נשפטתי ל- 3 שנים על נהיגה במהירות מופרזת, חציית רמזור אדום, ובריחה מהשוטרים. אומר ב' - אני נשפטתי ל- 5 שנים על מהירות מופרזת, תאונה עם נפגעים ותקיפת שוטרים. אומר ג' - מעניין, אני נשפטתי ל- 7 שנים, על מהירות מופרזת, תאונה עם נפגעים ובריחה משוטרים ונסיעה ללא אורות. אומרים החברים לג' - למה קיבלת עונש כה חמור - והוא עונה להיפך השופט אמר לי, שיש לי מזל, שאם הייתי נוסע גם בלי אורות בלילה - הייתי מקבל 10 שנים.
סיפור זה למרות היותו סיפור לצורך המחשה בלבד, מייצג למעשה גישה ומציאות, בה אין אחידות יחסית בעבירות, אין מסגרת עונשית מחייבת, ומכאן הפערים הגדולים בענישה, שהביאו לאחרונה את הכנסת ומשרד המשפטים להציע לחוקק את חוק "עונשי המוצא" - בעקבות ועדת השופט גולדברג, שדנה בנושא לפני מספר שנים.
הלחץ הציבורי, התקשורתי בתוספת עמותות למיניהן, מהמגזר הנשי בעיקר, הפעילו לחץ מעבר למתון, להכניס שינויים בחקיקה כדי ליצור אחידות או קו מוצא אחד לענישה באותן עבירות בכל בתי המשפט בארץ.
הלחץ הציבורי, היה בעל משקל מכריע ביצירת האווירה המתאימה, במשרד המשפטים, כדי להציע את תוכנית "עונשי המוצא". מובן, שהסנגורים הפרטיים והציבוריים, "הקימו קול זעקה - מבחינתם בצדק, ויצאו להגן על כבוד השופטים ועצמאותם.
טענותיהם העיקריות שחקיקה מעין זו תביא מיידית, להחמרה בענישה, לצמצום שיקול דעתו של השופט היושב בדין, ותצמצם את מרווח שיקול דעתו בעיקר לקולא.
יתירה מזאת העיקרון ששולט במשפט הפלילי זה דורות אומר: "כל מקרה נדון לפי נסיבותיו" - כך שבהחלט יכולים להיות מקרים, בהם על אותה עבירה יוטלו עונשים שונים, תלוי בנאשם, עברו הפלילי, עיסוקו, משפחתו מצב בריאותו וכד'. מאידך, יצירת בלוק חוסם משפטי עונשי, יגרום עוול לנאשמים זוטרים או בעלי עבר נקי וכד'.
על כך ניתן להוסיף שיתכנו מקרים, בהם שופטים ישנו סעיפי אישום, או יזכו, ילחצו על עסקות טיעון, במקרים בהם הם סבורים, שהעונש הקבוע בחוק, עונש המינימום - הוא כבד מדי, חמור מדי לדעתם, או ביחס לנאשם ואישיותו.
טענות אלה, הן בעלות משקל לא מבוטל, אך מולן עומדות טענות כבדות משקל של הרתעה, ענישה ראויה, אחידות ענישתית שיש לה אפקטים חברתיים ועונשיים כאחד.
המצב שבו באותו בית משפט, לפעמים אצל אותו שופט ממש, אדם נשפט על אותן עבירות, עם אותן נסיבות אישיות זהות, מקבל עונשים שונים בצורה קיצונית - הוא בלתי נסבל ובלתי ראוי. מצב שבו סנגורים מחפשים שופטים מקילים ועושים תרגילים וקומבינות, פרוצדורליות, כדי להגיע לשופט מסוים, או בית משפט מסוים - הוא לא ראוי - פוגע במערכת המשפט ובתדמיתה.
בכנס עורכי דין של שכת עורכי דין תל אביב והמרכז שהיה בצפת, הגן על החקיקה המיועדת של "עונשי מוצא", כב' השופט המחוזי מתל אביב חאלד כבוב, בצורה עניינית חדה ברורה ויעילה. מנגד הציגה שופטת שלום מחדרה את עמדתה נגד החוק מהנימוקים שצוטטו לעיל.
הדילמה אומנם קיימת, אבל נראה לי שאת עיקר האשמה למצב שנוצר, יש להטיל על השופטים, שהקלו ראש, חרגו מהנורמה, לא התחשבו בשופטים עמיתים, בבתי משפט ומחוזות אחרים - וכך נוצר מצב של חוסר קו אחיד או מסגרת ענישה אחידה - שהביאה במקרים רבים, להעדפה, ליצירת אווירה לא תמיד נכונה, שיש למפורסמים ומקושרים עדיפות והקלות.
כב' נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה בזמנו, השופט מיכה לינדנשטראוס, כיום מבקר המדינה, התבטא לא פעם בכנסים של לשכת עורכי הדין, כי לעיתונות ולתקשורת יש השפעה לא מבוטלת על שופטים, וכמובן על התנהגותם באולם בית המשפט ועל תוצאות המשפט. דעה זו הובעה גם ע"י שופטים אחרים, מכל המערכת. אסור לשכוח, שופטים הם בני אדם - וטוב שכך. לכן, יש להם שיקולים כמו: פרסום אגו, מקובלות, הרצון להתקדם, למצוא חן בעיני הציבור והתקשורת וכשמגיע עורך דין מפורסם ומתוקשר לאולם, הוא נותן לו כבוד.
בל נהיה תמימים ונאיביים. כשמגיע לאולמו של שופט שלום, או מחוזי או עליון, עורך דין בקליבר של פרופ' ליבאי, פרופ' נאמן, רם כספי, דן שינמן, אלי זוהר, אלכס הרטמן, שלמה כהן - ראש לשכת עורכי הדין או אילן בומבך, יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז - ואחרים מקליבר זהה, בעלי שם וקשרים ותקשורת שיש להם השפעה על הוועדה למינוי שופטים או לפחות על המלצות לגבי מינויים וקידום - היחס אליהם שונה.
למען ההגינות, צריך לציין, כי יש הבדל בין יחס מועדף לבין התוצאה, לא תמיד "הייחוס", מביא לתוצאה מקילה דווקא, אבל ברור שזה לא מזיק, זה טוב, חשוב ולפעמים מועיל.
אם ניישם את כל האמור לעיל לפרשת עורך הדין קלגסבלד, שכתוצאה מנהיגה רשלנית שלו נהרגה אם צעירה ובנה בשעה שמכוניתם עמדה ברמזור אדום (והיתה בעצירה מוחלטת) - נראה מהטיפול בפרשה ובכיסוי התקשורתי שאכן יש העדפה מול מקרה דומה של בוזגלו. הנהג נחקר בביתו, לאחר 5-6 שעות מהאירוע. נלקחה בדיקת דם אחרי 6 שעות, שיעילותה מוטלת בספק, בשל הזמן וכמות האלכוהול הנמוכה. בתקשורת פורסמה הודעה מהמשטרה והפרקליטות שלא נמצאו ראיות לעבירות תנועה, והוחלט להעמידו לדין, על גרימת מוות ברשלנות - שעונשה עד שלוש שנות מאסר.
ובכן, בשביל הפרוטוקול הציבורי, ברצוני לברר האם נהיגה במהירות או אי-שמירת מרחק, נהיגה שלא בתשומת לב, נהיגה במהירות שלא תואמת לתוואי הכביש, כמו פקקים, רמזורים, נהיגה רשלנית ועיסוק בנהיגה בפלאפון, קבלה או שליחת SMS, או משהו דומה - אי החזקת שתי הידיים על ההגה וצפייה קדימה על הכביש והתנועה - כל אלה האם אינן עבירות תנועה? לכך צריך להוסיף את העיקרון הקבוע בחוק הפלילי והנזיקי - "הדבר מדבר בעד עצמו".
אין צורך כמובן להקל ראש בכתב האישום, על גרימת מוות ברשלנות, או בסוללת עורכי הדין המכובדת, כמו דן שינמן, שמעון מזרחי, אילן סופר ואחרים - והעונש שכבר קיבל, מבחינה אישית מוסרית חברתית מקצועית תדמיתית - לבין העונש שעדיין מחכה לו. אבל השאלה - מה היה קורה ויקרה לבוזגלו, באותם התנאים - בשלב זה נשארת פתוחה.
