בימים האחרונים מלמד אותנו שר ביטחוננו, עמיר פרץ, פרק בהלכות אווילות מיניסטריאלית. למרבה הצער, השר מסדרת הטלוויזיה "יס מיניסטר" הוא גאון הדור, לעומת האיש שבידיו הפקידה מדינת ישראל את האחריות על צה"ל.
בשבוע שעבר נאם פרץ – כדרכו, בפאתוס מרגיז ובצווחנות - ואמר דברים שזו משמעותם: חסל סדר איומים, יותר לא נאיים אלא נעשה, ונשבור להם את העצמות ונכסח להם את הצורה ונדרוך להם על הענבים. כלומר, גם בהבטיחו כי נחדל מלאיים, מר פרץ אינו מסוגל להיגמל מאיום פומפוזי ונלעג, המשדר בדיוק את ההיפך מהנאמר בו.
בהשתתפו בישיבת המועצה של עיריית חיפה (יום א', 16.7.06) שוב הרעיף פרץ עלינו את אוצרות הגיונו ההסתדרותי. האזנתי לדבריו למרות שגרמו לי כאב אוזניים ניכר, מאחר שהאיש אינו מסוגל לדבר וחש צורך דחוף לצעוק ולצווח, למרות שקולו הדקיק מחייב דווקא דיבור שקט (ונראה כי איש מצבא יועציו אינו מעז להסביר לו אמת פשוטה זו).
במועצת העיריה אמר פרץ דברים שאין בידי ציטוטם המדויק, אך זו משמעותם: הסרנו מעל צה"ל את כל המגבלות, והרשינו לו לירות לעבר בתיהן של משפחות שבהם מוסתרים אמצעי לחימה. אחד החיילים אמר לי, שראה מולו מחבל המחזיק בידו האחת מטול RPG ובידו השניה החזיק ילד, והחייל סיפר כי בגלל נוכחות הילד נמנע מלפגוע במחבל. עלינו להתגאות בצבאנו ובמוסר הלחימה הגבוה שלו העולה מדברי אותו חייל.
בדבריו אלה אמר פרץ דבר והיפוכו, שידר לחיילי צה"ל מסר זיגזגי ומבלבל ולאויב מסר ברור של היסוס. הרשות לצבא לפגוע במלחמה בבתים שבהם מוסתרים אמצעי לחימה של האויב, למרות מגורי משפחות בהם, היא מעשה שגם החוק הבינלאומי מתירו, כדי שצבא האויב לא יהיה חסין מפגיעה בהסתתרו מאחורי אזרחיו. ואולם, מסר חד-וברור זה, המבהיר לאויב כי דם אזרחיו יהיה בראשו וכי עליו תחול האחריות לפגיעה בהם, בוטל וסורס בסיפורו של פרץ על החייל, שנמנע מפגיעה במחבל שהחזיק בילד ערבי.
כל חייל נבון בצבאנו המפואר יודע כי רב הסיכוי שלא יזכה לגיבוי משפטי, אפילו ינהג על-פי המלצתו של ראש הממשלה יצחק רבין "לשבור להם את הידיים ואת הרגליים". אמיתות הסיפור אינה חשובה, אלא חשוב המסר ששר הביטחון ביקש לשדר באמצעותו לחיילינו ולאויב גם יחד, ובמסר זה אמר פרץ לאויב, מכל בחינה מעשית: "הדרך הבטוחה עבורכם, להימנע מפגיעה וממוות, היא להסתתר מאחורי אזרחיכם, ורצוי שיהיו ילדים. חיילינו ינצרו את אישם אם תעשו כן". במילים אחרות, פרץ לימד את האויב כיצד להינצל מפגיעת חיילינו ולזכות בחסינות, גם בימים אלה שבהם הסרת המגבלות בפומבי מעל צה"ל נועדה להפחיד את האויב ולהבהיר לו כי אין עוד חסינות בהסתתרות מאחורי אזרחיו.
אלה בינינו שאינם צעירים מאוד, זוכרים את רס"ן חנן סמסון ז"ל, איש הצנחנים שנפל בבקעת הירדן במלחמת ההתשה. הוא נכנס למערה שבה ישבה בדואית והניקה את תינוקה, ומאחוריה הסתתר מחבל. סמסון נהג כג'נטלמן, לא פגע באישה ובתינוק ולא חיפש היטב, למרות שחשד כי המחבל ברח לאותה מערה. כשהסתובב לצאת מהמערה, ירה בו המחבל והרגו.
ואם המסר הכפול, הסותר, המבלבל והמזיק, ששידר פרץ בנאומו בפני מועצת עיריית חיפה ואשר טמונה בו ממש סכנת מוות לחיילינו, אינו מהווה אווילות מיניסטריאלית – אינני מצליח למצוא דוגמה טובה יותר לאווילות כזו.
לנוכח החוכמה המופלגת שהפגין פרץ באותו נאום מלא פאתוס נבוב ומיותר, אין עוד צורך לדון באיומים שהשמיע בו, כי נשבור להם את העצמות ונכסח להם את הצורה ונדרוך להם על הענבים - בסתירה מוחלטת להבטחתו מהשבוע שעבר, כי חסל סדר איומים והגיע זמן מעשים.
