ב- 14 ימי המלחמה בצפון איבד חיל האוויר שלושה אנשי צוות אוויר, בהם קצין בדרגת אלוף-משנה. לפחות שישה נפצעו בתקריות. כמו כן איבד החיל ארבעה כלי טיס, אשר כל אחד מהם שווה עשרות רבות של מיליוני דולרים. איר גם מקרה חמור מאוד, בו מסוק של צה"ל ירה לעבר חיילי גולני אשר פעלו בעומק לבנון.
בכל ימי הלחימה הוציא צה"ל אל החזית התקשורתית את מיטב הקצונה הבכירה - החל מהרמטכ"ל ועבור באלופי הפיקודים, מפקדי חיילות, ראש אמ"ן, ראש אגף מבצעים ועוד. רק קולו של מפקד אחד נדם ולא נשמע כל הימים הללו - מפקד חיל האוויר. היכן האלוף אליעזר שקדי?
גם בצה"ל מחפשים את האלוף שקדי, אך מאחר ולא מצאו אותו "זמין" לתקשורת החלו להציג קצינים אחרים - ראש להק אוויר, ראש להק מודיעין בחיל, וכן טייסים וגורמים שונים.
אחרי סידרה של פגיעות בתדמית של החיל - פרשת האונס בבסיס החיל שבדרום, הפיספוסים ברצועת עזה, ותקלות נוספות בחיל, "זכה" חיל האוויר לפירסום שלילי ולשורה של מיתקפות מהתקשורת. עולה השאלה האם בשל דבר זה - כעס על התקשורת שלא המשיכה ללטף את כנפי הטייס של החיל, בחר האלוף להימנע מהעברת מסרים לציבור בשל זאת שהוא מחרים את אמצעי התקשורת.
בימים בהם הלחימה היא רבה ודובר צה"ל טורח להדגיש את פעילותו הרחבה של החיל, נראית מוזרה השתיקה של ראש החיל אשר היה צריך להתייצב בפומבי, ולהסביר את התקלות שעלו בחייהם של טייסיו וכמעט עלו בחייהם של חיילי החי"ר.
מפקד חיל האוויר צריך לצאת ולהסביר את אלפי התקיפות שביצע החיל, ואף להתגאות על הפעילות הנרחבת. למרות זאת הוא בחר - אני מדגיש: בחר - על-אף דרישת גורמי צבא גם במערכת הדוברות של הצבא, להימנע מכל מגע עם התקשורת, ודרכה עם הציבור.