נניח שלפני שנה וחצי, ראש אמ"ן היה מניח על שולחנו של ראש הממשלה שרון דוח סודי, שעיקריו: "תוכנית ההינתקות תגביר את הטרור, האירנים משקיעים מאות מיליוני דולרים בדרום לבנון (טילים, בונקרים, ואימונים), ואם לא נתקוף אותם עכשיו, נשלם אח"כ בהרבה פצועים, הרוגים, ונזקים במיליארדים".
עכשיו יש לשרון על השולחן שני פרויקטים: ההינתקות, ויציאה למלחמה מונעת. מה לדעתכם הוא היה עושה? תשובה: את מה שהתקשורת מצפה ממנו. קרי, ההינתקות. עוד שאלה: ואם היה אוזר עוז, ומחליט בכל זאת, שהנסיבות מחייבות לדחות (לא לבטל) את ההינתקות, והיה יוצא למלחמה מונעת נגד החיזבאללה?
תשובה: התקשורת היתה תוקפת אותו בנוסח: שרון הישן והרע, כשמדובר בלבנון - הוא לא יכול להתאפק. תמיד חלם על היום שבו יוכל לסיים, את מה שמנעו ממנו השמאלנים ב- 82. השלב הבא: שיסוי כלבי השמירה אל מזוז, לבצע את מלאכתו, לפני שה"ניירון" הזה, יבעיר פה את האזור.
שורה תחתונה: התקשורת הישראלית - מבלי לשאת באחריות - קובעת כאן הכול. יש לה את הכוח לכפות על המנהיגים לממש את האג'נדה המדינית שלה. ומי שיבצע את מה שמצופה ממנו, יזכה להגנתה, שהרי כלבי שמירה הם. ומי שיסטה ימינה - יחוש על בשרו מהו רצח אופי. ביבי יודע על מה אני מדבר. גם שרון.
ואם מימוש האג'נדה של התקשורת יתברר כמחדל שיגבה מחיר כבד? מה אז? איך כתב שלום חנוך: "הציבור מטומטם, לכן הציבור ישלם". הקונספציה של הנסיגות בלי הסכם, התבררה כמחדל, וקרסה מול עינינו הדומעות. אם שרון (וברק) הוא האבא של המחדל הזה, התקשורת היא האמא.
אנשים לא זוכרים, אבל הפתיח שהבאתי - אמיתי. בישיבת ועדת החוץ והביטחון שהתקיימה ב- 10.2.04, הופיע בפני הוועדה ראש אמ"ן האלוף זאבי פרקש, והזהיר מתוכנית ההינתקות ("כבר עכשיו אנחנו רואים מאבק בין הארגונים על הקרדיט של סילוק היהודים מגוש קטיף"), הזהיר מהנעשה בדרום לבנון, ולקינוח הוסיף: "אסד רציני"! דהיינו: זה זמן נכון לפתוח איתו במו"מ.
בערב: קרייני החדשות בטלוויזיה פתחו את המהדורה במילים: "סערה פוליטית בעקבות מה שאמר ראש אמ"ן היום בוועדת החוץ והביטחון". למחרת (11.2.04) הכותרת הראשית ב"מעריב" היתה: "ראש אמ"ן התריע - שרון התרגז", ומתחת: "גם ראש השב"כ (דיכטר) מזהיר: הפינוי מסוכן". הכותרת הראשית ב"הארץ" היתה: "תוכנית מופז: כוחות צה"ל יישארו בגוש-קטיף אחרי פינוי המתנחלים".
פרשנים ופוליטיקאים מהשמאל, ראו בו "משבית שמחות". שרון הזמין אותם לברביקיו, כשעל המנגל יש "שיפודי מתנחלים", ופתאום מגיע הפרקש הזה, ובמקום שיביא איתו בקבוק יין, הוא מתערב בפוליטיקה. כשראיתי אתמול את הקלטת, נזכרתי בדבריו של הסופר אהרון מגד שאמר: "השמאל מנהל נגד יריביו הפוליטיים, טרור רוחני".
שורות אלה נכתבות, כדי להפיץ את המסר: עיוורים על ההגה - זה מסוכן. התמונות הקשות שאנחנו רואים מדי יום בטלוויזיה, זה "היומן". את הסרט האמיתי מביים בימים האלה, ההיטלר של היום - אחמדינג'אד. אם נסתכל למציאות בלבן של העין - נראה את האמת. לצורר האירני יש הומור מטורף. כשהוא מכחיש את השואה, הוא מתכוון לומר, שהשואה האמיתית של היהודים עוד לפנינו.
החשש שלי, שהתקשורת תשתק את מקבלי ההחלטות. אני מקווה שאחרי גוויעת כלי המשחית, "ישראל תדע מה לעשות". ואני לא מתכוון לבדיחה השחוקה של ברק, אלא לרצינות התהומית של מנחם בגין, כפי שסדאם חוסיין חווה על בשרו ב- 81.
ולסיום בנימה אישית, אני מבקש לשלוח חיבוק חם ואוהב לחיילי ומפקדי צה"ל, תפילה להחלמת פצועינו, נחמה למשפחות השכולות, תקווה לשובם הביתה של החיילים החטופים, ולאחינו הספונים במקלטים: חיזקו ואימצו.
