בימים אלו של סולידריות מחויבת מציאות אל מול האויב, כאשר מה שנהוג היה להיקרא "העורף האזרחי" משלם בגופו, בנפשו ומעניק גיבוי לממשלה, הולכים ומתרבים הפרסומים והחשיפות על חוסר איזון והעדר הדדיות ביחס הממשלה לאזרחים.
זה החל בגילויי אטימות הלב שהיו בבסיס הסירוב של הקואליציה להכריז בחוק על מצב מלחמה. והרי יש מלחמה, אז למה לא מכריזים עליה. ובכן הסירוב הזה, כל כולו, גזלה והפרה של הערבות ההדדית, משיקולים של עלות כלכלית הכרוכה בהכרזה מחויבת מציאות מעין זאת. התנהלות זאת למעשה מהווה גזלה, ע"י הקואליציה, של מלוא זכויות השיפוי הנמדדות בערכים כלכליים, של תושבי הצפון. תושבי הצפון, כנראה, יאלצו לשאת גם כלכלית בתוצאות המלחמה, קרי להשתתף גם בהוצאות המימון של המלחמה. ומי שאומר לכם אחרת משקר גם אם הוא עושה זאת בשפה יפה.
אולם לכך מצטרפים בימים האחרונים התרחשויות מזעזעות המוצאות ביטוים הן בדיווחיו של מנחם הורוביץ, והן בביטוי חזותי מעורר חימה בכתבות טלוויזיוניות אחרות. מתברר כי לא רק שהממשלה לא דאגה להערכות מסודרת להגנה פאסיבית (פינוי או מקלטים ראויים) על חיי התושבים באזור הצפוי לפורענות נוכח סכנת הטילים, לא רק שלא דאגה לאספקה לנצורים במקלטים, לא רק שהותירה אותם לגורלם ולחסדי עמותות, גמ"חים, ולגאידמק, אלא שבמקרים הנדירים והמעטים שהייתה מעורבת, בשרירות לב, כך לפתע פתאום, בעוד הלחימה וההתקפות מחריפות וגובות מחיר, הפסיקה הממשלה את ההסדר. וכך אנו חוזים הבוקר בכתבה מחרידה בה "מככבים", בין השאר, אם וארבעת ילדיה, שנכנסים לחדר האוכל בקיבוץ ששיכן אותם, ונמסר להם שלא הוכנה עבורם ארוחת צהריים מאחר שנמסר לקיבוץ כי שהותם במקום הגיעה לקיצה ועליהם להתפנות ולפנות את החדר בהתאם להוראות הפקידות הממשלתית הרלוונטית.
כך מתברר כי תושבי הצפון מוצאים עצמם אל מול פקידות אטומה שמיישמת מדיניות מכוונת, ליצור תנאים המאלצים את "פליטי המלחמה" הישראלים לשוב לביתם ולמשחק הרולטה בחייהם, כשמסבירים להם, על-פי דיווחיו של מחם הורוביץ, כי זאת שליחותם ולשם כך עלו ארצה.
אגב, היכן בניו של ראש הממשלה מר אהוד אולמרט? באיזו יחידה הם משרתים? באיזו גיזרה הם נמצאים כרגע?
שוב, ובנסיבות הכי כעורות, מתברר כי כאשר זה מגיע לכיס ולכסף, אטימות הלב שאפיינה את הממשלה והאליטות בשנים האחרונות ומצאה ביטויה בהנהגת מדיניות כלכלית דארווניסטית אכזרית, שוב הכיעור הזה מבצבץ ומרים ראש.
מתברר כי הערבות ההדדית, שבשבחה דיברו אולמרט בלהט ושריו, הערבות הזו היא חד-צדדית במהותה, מאחר שאיננה מאוזנת. הערבות הזו מתפוגגת כשזה מגיע לכיס ולכסף. מישהו שם למעלה כנראה מאמין שאנחנו בשר תותחים ואבק אדם, שכל צרכינו מסתכמים במילים ועוד מילים, הבטחות שלא צריך לקיים, קצת שבחים ובטיבול של דקות ספורות של תהילה. שאחרת לא ניתן להבין מדוע ואיך מיושמת מדיניות כה אכזרית בכל הקשור למניעת התמיכה הכלכלית באזרחי הצפון. שוב מתברר כי מישהו החליט שהעול יוטל על אלו שאין להם, שוב מונהגת מדיניות אנטי חברתית, אולם בחידוש שיווקי מרענן, המדיניות תשווק בחסות חותמת הכשרות של "הגנרל החברתי".
ומיד מקרב האליטות ושלוחיהם במשרד האוצר, יהיו מי שיצקצקו וישאלו, מאין מיבוא הכסף? מהיכן נממן? יקירי, רבים הם אומות העולם שבגלוי או בסתר ובשתיקה תומכים במלחמה הזו המשרתת גם את האינטרסים שלהם. כנראה שיש לתמיכה הזו ביטויים נוספים מוחשיים. אולם לא די בכך למצקצקים, ראוי שלשאלתם "התמימה" ולדאגתם תינתן תשובה ברורה יותר.
המקורות למימון הינם מהעודפים התקציביים העצומים בהיקף של כ-20 מיליארד ש"ח ויותר שנצברו בקופת האוצר. זה הזמן וזה היעוד להשתמש בהם. ואם לא די בכך, אזי שהממשלה תחזיר את מס המעסיקים או דומה לו, שייועד למימון המלחמה ושיקום נזקיה, מס רב-שנתי ושיוטל על החברות הגדולות ובה בעת תטיל מס חד פעמי למימון העלויות הללו, על המשתכרים מעל 80,000 ש"ח בחודש וכך יושג מימון של כ-10 מיליארד ש"ח נוספים. ואם לא די בכך, לאחר שיתייעצו עם גאידמק לעניין האופן דבו הוא מימן את כפר הנופש שלו לתושבי הצפון, שיקצצו במספר השרים המלהגים בחוסר מעש, המסתופפים סביב שולחן הממשלה ובאולפני הטלוויזיה. אז יש מקורות! האם יש רצון להגשים את הערבות ההדדית?!
ואולי לפני הסוף, אולי כדאי לקרוא מכאן לראש הממשלה אהוד אולמרט, ולבקש לצמצם את האבטלה הסמויה בממשלתו ולמנות בעת הזו אחד מהשרים כשר האחראי לעניין הטיפול בעורף האזרחי, טיפול שראשיתו אתמול, ממשיך ממש עכשיו וקרוב לוודאי ימשך זמן רב בעתיד נוכח הצורך להנהיג תוכנית לשיקום הנזקים שגרמה המלחמה הצודקת הזו. אדוני ראש הממשלה , תחשוב על זה?! ו... אם עסקינן בצדק אזי מלחמה צודקת איננה מחייבת נטישת הדרישה הלגיטימית ליותר צדק ושיוויון חברתי, להקטנת פערים, לצמצום פערי השכר, לצמצום הריכוזיות במשק... אדוני אולי, באופן מעשי, תגלה קצת מאותה חמלה, עליה דיברת, כלפי אחיך לנשק?!
