ההסדר הקיים בחוק – שימוש בדמי פיקדון כדי לעודד מיחזור פסולת מוצקה ולהפחית את זיהום הסביבה – מצוי בחוקי מדינות רבות, ובחלקן אף מביא לשיעורים גבוהים של איסוף מכלי משקה: מעל ל-80% מהמכלים אשר החוק חל עליהם.
במסמך מוצגים עיקרי החוק הקיים בישראל, התועלת ממנו למשק ולאיכות הסביבה וכן הקשיים שהתגלו ביישומו.
לבסוף מוצגת הצעת חוק ממשלתית חדשה, הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת במרס 2007 ונועדה לפתור את הבעיות שהתעוררו בעקבות החוק המקורי. הצעת החוק הועברה לוועדת הכלכלה של הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט–1999
חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט–1999 (להלן – חוק הפיקדון), התקבל בכנסת באפריל 1999 ונכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2001. החוק חל על כל מכל משקה העשוי פלסטיק, זכוכית או מתכת שמיוצר בישראל, מיובא לישראל או משווק בישראל, שנפחו גדול מ-0.1 ליטר וקטן מ-1.
ליטר. החוק לא כולל אריזות חלב ומוצריו ושקיות או מכלים העשויים נייר או קרטון.
על-פי חוק הפיקדון, יצרני המשקאות, היבואנים והעסקים שבהם נמכרים משקאות נדרשים לגבות דמי פיקדון בסכום של 25 אגורות על כל מכל משקה מלא שמכרו. במקביל מחויבים היצרנים, היבואנים ורשתות השיווק לקבל מהצרכנים מכלי משקה ריקים, ותמורתם להעביר להם את דמי הפיקדון ששולמו עליהם.
סעיף 21 לחוק הפיקדון קובע כי כל הכספים המגיעים על-פי החוק לקרן לשמירת הניקיון במשרד להגנת הסביבה (קנסות והפרשי פיקדונות) מיועדים לעידוד המיחזור של מכלי משקה ולכל מטרה אחרת שתקדם את ביצוע החוק או את אכיפתו. הכספים ייכנסו לחשבון מיוחד בקרן, ולכל שימוש בכסף נדרש אישור של הנהלת הקרן ושל ועדת הכלכלה של הכנסת.
