בראיון שנתן ראש הממשלה לארי שביט ב'הארץ' אתמול ובראיון שאמור להתפרסם מחר ב'מעריב', מדבר ראש הממשלה על וויתורים כואבים לפלשתינים אם.. ואם… ואם. אם הם ילחמו בטרור באופן יעיל, אם הם יוותרו על זכות השיבה ואם הם יהיו קצת יותר דמוקרטים.
למעשה עתידנו המדיני ואופייה של ישראל, כך על-פי ראש הממשלה, תלויים לחלוטין ביכולתה של החברה הפלשתינית המסוכסכת, ההרוסה והמתפוררת, זו שמתנדנדת בין רצון להקל את הלחץ מצד ישראל ולהפסיק את האש לבין תאוות נקם יוקדת להמשיך ולהרוג יהודים, לעמוד בציפיות של ראש הממשלה. אם לא, כך ראש הממשלה, אנחנו היהודים בארץ ישראל, פתורים מהגשמת החזון של מדינה יהודית דמוקרטית.
כל הציונות היא אחריות של העם היהודי לגורלו, רצוי בהסכמה ושיתוף עם תושבי האזור, אבל לא מותנה בהסכמתם. לו התנינו את הציונות או את הכרזת המדינה בתהליכים והסכמות מצד הערבים לעולם לא הייתה לנו, כנראה, מדינה. הנה מציע ראש הממשלה, ברצינות, שעתידנו כאן בארץ ישראל יהיה תלוי בתוצאות, התמיד זמניות, של המאבק בין אבו-מאזן לערפאת או יורשיהם.
מאז הכריז משה דיין, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ברגע שבו יכלנו לעצב את עתידנו כאן בישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, שהוא "מחכה לטלפון מהערבים" הותנה גורל הציונות ואופייה המדיני והמוסרי של ישראל בתהליכים העוברים על החברה הערבית.
תהליכים שעל רובם אין לנו שליטה ושלבסוף, כעבור 33 שנה, לאחר לחימה כמעט רצופה הביאו אותנו לכדי סף אובדן זהותה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית לכיוון של מדינת אפרטהייד דו - לאומית.
הרי המזרח התיכון ויחסינו עם הפלשתינים הם רבי תהפוכות. תמיד, גם אם הרשות תלחם במלוא כוחה בטרור והשב"כ יתאמץ עוד יותר יתכן פיגוע של החמאס, הג'יהאד או ארגון אחר שיצליח במשימתו.
במזרח התיכון עוד צפויים משברים רבים והמלחמה בעיראק מסמנת רק תחילת תהליך רב שנים, הרבה מעבר לקדנציה השניה של ג'ורג' בוש כנשיא ארה"ב, שעוד יהיו בו אין ספור תפניות. סביר שהשלום לא ממש מעבר לפינה, שבמאבקי הכוח בחברה הפלשתינית וגם אצלנו, עוד יהיו הרבה הפתעות בלתי צפויות ושהחברה הפלשתינית לא תוותר באמת על עצם זהותה כפי שהיא מתגלמת בזכות השיבה (כפי שהזהות היהודית של מדינת ישראל מתגלמת בחוק השבות).
לכן התווה למעשה ראש הממשלה אריק שרון, במסווה של מתינות מדינית, נוסחה בדוקה הפותרת אותנו מאחריות לגורלנו ומעבירה את המגרש, הכדור והאחריות כולה לחברה הפלשתינית. בינתיים, תמשיך ישראל להישאב אל תוך השטחים מוותרת על זהותה כמדינה יהודית דמוקרטית והופכת לאט לאט למדינת אפרטהייד יהודית בארץ ישראל, כמובן, על-פי ראש הממשלה, לא בגללנו אלא בגלל שהפלשתינים לא עמדו במבחן.
לסיכום, אנחנו, הישראלים, רק אנחנו ולא הפלשתינים, אחראים לאופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית גם אם הסכסוך עם הפלשתינים לא נפתר ואולי גם לא פתיר. אנחנו לא פתורים מלהתוות את התהליך לכיוון אופי המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית עם או, סביר יותר, בלי אבו-מאזן.
