ראיון השבוע - עם גיל אלון, מנכ"ל השלוחה הישראלית של היידריק אנד סטראגלס

הסערה הפוקדת את עולם ההיי-טק הגלובלי ומפילה חללים בנאסד"ק מדי יום ביומו לא יכולה שלא להשפיע על ניידות מנהלי ההיי טק מחברה לחברה בעולם כולו ובכלל זה בישראל.

כמי שעומד בראש חברת חיפוש מנהלים בינלאומית, כיצד אתה מאפיין את המגמה הקיימת היום בשוק?

בשיחות תדירות שאני מקיים עם הקולגות שלי בהיידריק אנד סטראגלס בעולם (ובעיקר בארה"ב) אני לומד שאכן הזהירות פשטה בכל והמשימה לגרום לבכירים לעזוב את משרתם הנוכחית ולעבור לחברה חדשה ומבטיחה ככל שתהייה הפכה להיות קשה בהרבה.

עוד בשנת 1999 וכמעט בכל שנת 2000 ניכרה הגאות בתעשיית ההיי טק העולמית והצמיחה הבלתי פוסקת של חברות, כך שמועמדים היו פתוחים וקשובים לשמוע על אפשרויות ואלטרנטיבות, והביעו רצונם לבדוק את מצבם במשרתם הנוכחית לעומת ובהשוואה לאפשרויות אחרות בשוק. שכר המנהלים הלך ועלה בהתמדה, חבילות האופציות הלכו ותפחו, וההצעות והפיתויים הרקיעו שחקים. מנהל, שפנו אליו בהצעה אלטרנטיבית, כמעט ולא היסס להיכנס לבדיקה מהירה של ההצעה, והפתיחות לשמוע על אלטרנטיבות היתה גדולה מאד.

מה לדעתך גרם לשינוי?

השינוי הגיע למעשה עם התפנית הדרמטית שארעה בחברות הדוט קום, שגרמה להתפכחות כללית, אבל במיוחד היוותה מעין תמרור אזהרה לרבים מהמנהלים ש"החגיגה" עומדת להסתיים.

אין בכך שום שוני לגבי ההתפכחות שעברו השחקנים האחרים בזירה, כמו הקרנות, המשקיעים למיניהם, האנליסטים וכל השאר. ואכן רבים ראו בכך ברכה שכולם חוזרים לשפיות ולפרופורציות הנכונות.

כיצד אתה מרגיש שהשינוי בא לידי ביטוי בתחום חיפוש הבירים?

כמי שמצוי בקשר מתמיד עם מועמדים לתפקידים הבכירים ביותר אני יכול לומר בברור שחשנו בזהירות ובהססנות הולכת וגוברת שהלכה והתפשטה. הייתי מציין כמה מגמות בולטות שניתן להבחין בהן מזווית הראיה שלי במספר החודשים האחרונים.

ראשית, הנהירה של מנהלים בכירים בחברות גדולות לכיוון הסטרטאפים בהחלט נבלמה, שלא לומר נעצרה. אם עד לפני שנה ניתן היה בקלות יחסית להמיר משכורת גבוהה בנתח שמן של equity, היום זה כבר לא מספיק (וזה אכן היה הנשק הכבד ביותר של הסטרטאפים בהעברת המנהלים המנוסים לשורותיהם). קרנן של החברות הגדולות, גם אם השמרניות משהו, בהחלט עלתה. מגמה שנייה היא של זרימה מתמדת, או רצון לעבור, מחברות אינטרנט לחברות תשתית.

דבר נוסף הוא שאם בעבר מועמדים בחנו חברות בכל פי קריטריונים כמו משך התקופה עד IPO ומהירות הפיתוח, הרי שהיום בדיקת הנכונות שמועמד פוטנציאלי עושה על חברה לפני שהוא מחליט לעזוב את משכורתו ולהצטרף אליה שונה בתכלית. מועמדים בודקים את המודל העסקי ביתר זהירות, בודקים את איכות רמת ההנהלה הקיימת בקפדנות, זהות ורמת המשקיעים וכמובן (איך לא) את כמות המזומנים בקופה. חברה שלא תוכל להצביע על אורך נשימה פיננסי סביר וסבירות גבוהה ליכולת לגיוסי הון עתידיים, תתקשה בגיוס בכירות לתוכה.

תופעה מעניינת נוספת ששמנו אליה לב לאחרונה היא שמנהלים בענף ההיי טק מוכנים ופתוחים יותר מבעבר לשמוע על אלטרנטיבות מחוץ לעולם ההיי טק, כלומר לכיוון הכלכלה הישנה. אם בעבר היה מיותר לנסות לשכנע מנהלי היי טק לקבל תפקידים מחוץ לתעשייה זאת, הרי שהיום זו כבר לא קללה לבחון אלטרנטיבות גם בכיוון הזה ובהחלט ניכרת פתיחות.

אם בוחנים את המגמות הללו לעומק ניתן לשים לב לתופעה (המובנת מעליה במידה רבה) שההון האנושי מתנהג בצורה דומה להפליא להון הפיננסי (והרי שניהם נמצאים בהגדרה במחסור לאורך זמן). אין לי ספק שהקושי ההולך וגובר של חברות ההיי טק לגייס כספים למימון פעילותן וצמיחתן יתבטא בקושי דומה לגייס הון אנושי בכיר מהשורה הראשונה, מה שיקשה על החברות באותה מידה. כפי שההון האנושי וההון הפיננסי הלכו יד ביד בתקופת השפע, והקלות (היחסית) בגיוס מנהלים לחברות דמתה לקלות (היחסית) בגיוסי הון ממשקיעים, כך שני האלמנטים גם יחד קשים היום שבעתיים על רקע השינויים שהשווקים עוברים בעולם כולו.