החלטת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לחקור את איכות הערכות המודיעין בהקשר לאיום העירקי על מדינת ישראל ומידת השפעתן על קבלת ההחלטות ערב המלחמה האחרונה, ראויה להיחשב כצעד אמיץ ומקורי.
הכוונה המוצהרת של מחוללי החקירה היא אמנם להפיק לקחים מה"מקרה העירקי", אולם תהיה זו נאיביות לגרוס כי במחקר היסטורי עסקינן. סביר להניח שיו"ר ועדת החוץ והביטחון מעוניין להיאחז בנושא העירקי כ"קרדום לחפור בו" במסגרת בחינה כוללת יותר של הזיקות בין מערכת הביטחון לבין הממשלה.
בכלל, הנבירה ההולכת ומעמיקה בארה"ב ובבריטניה בסוגיית העילה למלחמה נגד עירק, ממקדת את תשומת הלב בבעייתיות הנוגעת לפגיעה לכאורה, במימד האובייקטיביות של הערכות המודיעין; או במילים אחרות, האם הותאמו ההערכות באופן שישרתו את המטרות האסטרטגיות של הקברניטים.
זהו היבט המשיק למוסריות וליושרה בעשייה המודיעינית, שהן אבני יסוד באושיות תפקודו של ממשל במדינה דמוקרטית.
הצורך בעריכת בדיקה בדיעבד של הערכות המודיעין הישראלי בהתייחס לאיום העירקי, עשוי לנבוע מהצבר של תחושות ורשמים לפיהם המסרים המשוקללים שהונחלו לציבור הישראלי שרטטו רמת סיכון בלתי-מבוטלת, שבעטיה ננקטו שורת החלטות ואמצעים שהתחוורו כמוגזמים, שלא לומר מיותרים.
לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאזרח התמים נחשף, שלא באשמתו, למידע מפורט אודות חומרי לחימה כימיים ונבגים ביולוגיים, ואף נאלץ להתמודד עם תחזית מסתורית באשר לצפי לחשיפת ממצאים בעירק אשר יחוללו "רעידת אדמה" בעולם. יתר על כן, להתבטאויות אמריקניות ובריטיות בדבר הסיכון הנשקף לשלום העולם מאיום הנשק הבלתי-קונבנציונאלי העירקי, היה משקל נוסף גם במימד הישראלי.
דומה, אפוא, שבהמולת ההתבטאויות של דוברים מחד, ומסביר מאידך, כולם כאחד מקרינים סמכותיות ותימוכין מודיעיניים, נבלע דווקא הד קולו של המודיעין שמסריו הבלתי-אמצעיים היו מאוזנים ופרופורציונאליים יותר. מעשית ביכר הדרג המדיני לאכוף מכסימום צעדי זהירות ומוכנות, גם נוכח הערכת מודיעין אשר מזערה ובצדק, את משקלו של האיום העירקי.
"ועדת אגרנט" אשר חקרה את מחדל מלחמת יום הכיפורים, מיקדה את ביקורתה על המודיעין בעיקר בהגמוניה של אמ"ן בעיצוב ההערכות ובהעדר פלורליזם הערכתי-מחשבתי בקהילת המודיעין. אחד הלקחים אשר יושמו במסגרת אמ"ן היה הקמתה של מחלקת הבקרה, שנועדה לאתגר את הערכות חטיבת המחקר, להציף דעות אחרות, וכן לבצע לעיתים מחקרים בשיטת ה"איפכא מסתברא", שתכליתה בחינה מתודולוגית ומעשית של ההיתכנות וזכות הקיום של תזה המנוגדת להערכת ה"זרם המרכזי" של אמ"ן.
הפרשנות האולטימטיבית וזכות הקיום של מחלקת הבקרה תורגמו, כמו מטבע הדברים, למגמת האדרת האיום - מעין מעגל אבטחה נוסף שימנע הפתעה מודיעינית בעלת משמעות אסטרטגית. ברבות הימים הפכה הבקרה לגורם שתכליתו צמצום אפשרויות הכשל הערכתי.
סביר כי "ועדת שטייניץ" תידרש אף לביטוי המעשי של הפלורליזם הערכתי בהקשר העירקי ולתפקוד האיזונים והבלמים בתהליכי הערכת המודיעין, גם נוכח תשומות מודיעיניות של שירותים זרים, שהיו אמורים לשקף נגישות טובה יותר מזו שלנו לזירה העירקית.
סוגיה מעניינת העשויה להיבחן היא האינטראקציה של סיבה ומסובב בכל הקשור לדיאלוג הישראלי-אמריקני, שהניב הסכמה אמריקנית להצבת מערך של טילי "פטריוט" בארץ. במילים אחרות, באיזו מידה השפיעה הבקשה הישראלית למטריית הגנה נוספת, נרחבת מזו שנפרסה כאן במהלך מלחמת המפרץ הקודמת, על העצמת תמונת האיום הנשקף מעירק גם בעיני אמריקנים. לכאורה, היה מקום לצפות לדחיית עצם רעיון ההצבה המוקדמת בארץ, בפרט בהינתן מערך טילי ה"חץ" שהוכנסו לשירות מבצעי בצה"ל.
מנקודת מבט של משקיף מן הצד, נראה כי השתלשלות העניינים בצידנו, טרם המלחמה האחרונה בעירק, עשויה להצביע על כרסום מסוים במידת השפעתו של אמ"ן על תהליך קבלת ההחלטות. מקרה-מבחן זה יוכל אפוא, אולי באורח פרדוכסאלי, לשוב ולהוכיח כי במבנה הנוכחי של קהילת המודיעין טרם קמה חלופה למערכת המשומנת של אגף המודיעין, הגם שהיה מקום לצפות לנוכחות ניכרת וקולנית יותר של קברניטיה בפורומים המשפיעים.
נטרולה המצער של המועצה לביטחון לאומי והמסויגות ההיסטורית ממינוי יועץ לענייני מודיעין ליד ראש הממשלה, ימשיכו להטיל צל מעיק על תהליכי קבלת ההחלטות בממשל הישראלי. העדרו של מימד ה- NET ASSESSMENT מעולם המושגים של העשייה המודיעינית אצלנו ראוי לתשומת לב, ויהיה זה נכון לצפות ש"ועדת שטייניץ" תידרש לסוגיה זו, בהיבט המתודולוגי ובזיקה לכללי מנהל ציבורי במדינות מודרניות.
