עדות שמפרסם ארגון בצלם ואשר נגבתה ממוחמד ברנאט מספקת מידע מעניין על דפוסי הפעילות האלימה של מפרי הסדר בבילעין. בעדותו, המופיעה תחת הכותרת "חייל ירה במפגין בסמוך למכשול ההפרדה בבילעין מבלי שנשקפה ממנו סכנה", מספר מוחמד ברנאט בין היתר את הפרטים הבאים:
"העימותים (ביום שישי ה-13 ביוני 2008) נמשכו בסביבות שעה וחצי ואחר-כך המפגינים התחילו לסגת. הייתי יחד עם אחי איבראהים, בן 25, בקבוצה של בערך עשרה מפגינים ועיתונאים והלכנו לחלק הצפון מערבי של אזור ההפגנה, במרחק של כ-250 מטר מהמקום שבו הפגנו קודם. לא ראיתי חיילים או סיור צבאי. התחלנו לזרוק אבנים על עמודי האלומיניום של הגדר כדי להשחית אותם ולמשוך את תשומת הלב של החיילים. רצינו שהם יתקרבו אלינו ואז נזרוק עליהם אבנים. אחרי עשר דקות שמעתי ירייה של תחמושת חיה. הסתובבתי וראיתי צלף מעבר לגדר, מעל הגבעה המקבילה במרחק של 50 מטרים. הצלף כיוון אלי את הרובה שלו וישב על האדמה ברגליים שלובות. לא הצלחתי לראות את הפנים שלו אבל אני חושב שהוא היה חייל סדיר והוא זה שירה. כששמעתי את הירי אחי אבראהים צעק ואמר לי שהוא נפגע ברגל".
דפוס הפעולה המצטייר מעדות זו - ניסיון לגרום חבלה בגדר הביטחון על-מנת לגרור את חיילי צה"ל למארב מתוכן שיאפשר למפרי הסדר לפגוע בהם באמצעות יידוי אבנים/סלעים מטווח קצר. העיתונאים, כך מצטייר, שיתפו פעולה עם מפרי הסדר על-מנת לתפוס "תמונה טובה".
חבר הנאמנים של הליגה הבינלאומית לזכויות אדם החליט להעניק בתחילת דצמבר 2008 אות הוקרה לשני ארגונים הפועלים, על-פי לשון ההודעה שהופצה לתקשורת, למען זכויות אדם והם: "האנרכיסטים נגד החומה" ו"הוועדה העממית של בילעין". בהודעת הליגה הבינלאומית לזכויות אדם נאמר, כי "האנרכיסטים נגד החומה והוועדה העממית של בילעין ממחישים את ההתנגדות הבלתי אלימה לגדר ההפרדה הישראלית הנבנית על אדמה פלשתינית ואת העמידה איתנה בקמפיינים שונים בשטח נגד הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית ורצועת עזה. שתי הקבוצות האלה מגלמות את התרבות הרואה את הנולד, שאין בהן שלילה (של זכויות האחר) או הרס, והן מגנות על האפשרות לחיים ביחד בשלום ובחירות. שתי הקבוצות יעילות בפעילותן בזכות היותן עצמאיות מבחינה פוליטית, נחושות, נוהגות בשקיפות ומאמצות שיטות פעולה לא אלימות".