אחת הסיבות לאחוז הגירושין הגבוה בחברה המערבית היא דמות המשפחה בפרסומות. גבר שופע חיוכים, אשה נטולת קמטים, ילד, ילדה וכלב (גם מאושר). משפחה פלקט. המשפחה הדמיונית הזאת נולדה בעידן בה התקשורת לא היתה כה אינטנסיבית ושקופה. סרטי הקולנוע עדין לא חלמו להיות "אמריקן ביוטי", העיתונות חיטטה פחות תוך שמירה על כבוד הסלבריטאי ותוכניות טלוויזיה לא העזו לעסוק בסקס עם גבר נשוי. לא שלא היו מאהבים ומאהבות, לא שלא היו משברים בין בני הזוג או ילדים שסבלו מחוסר חום - זה פשוט לא הופיע בתקשורת. וכידוע התקשורת, בתחילה, מציגה מציאות ולבסוף יוצרת אותה.
החובה של אנשי המדיה למצוא את הסקופ הבא בשילוב הבמות התקשורתיות הרחבות כגון האינטרנט, תחנות הטלוויזיה הרבות וכמות העיתונים והמגזינים העצומה, חשפו אמת (לפעמים מוקצנת מידי) שכולם מכירים: במשפחות לא הכל ורוד, הילדים מנדנדים לפעמים ומערכות היחסים מורכבות יותר מטיול רומנטי על חוף ים. לתוך האמת החשופה הזו, נכנסו הפרסומאים בעולם כבר למעלה מעשור, בעוד שבישראל אנו עדים לניצנים ראשונים בלבד.
למעשה הרוב המכריע של המשפחות בפרסום בישראל עדין עונה לסטראוטיפ המיושן של גן עדן נפלא ומשמים. הגבר עדין מצליחן ועובד לפרנסת המשפחה, האמא נאה וחיננית מבשלת ומנקה, והילדים חמודים ולפעמים מעט שובבים. לא חסרות דוגמאות: המשפחות המוצגות באסם, בתנובה, בטרה ובפרסומות רבות לאבקות כביסה למיניהן מקדשות את המבנה והערכים של המשפחה המסורתית, הישנה והמוכרת. ואולם לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה ויש לומר נועזת וברוכה של משפחות מזן אחר. משפחות אמיתיות.
בהגדרה יבשה ניתן להגדיר את המשפחה כיחידה חברתית הכוללת אנשים הקשורים ביניהם בקשרי נישואין ולידה, אך הרכב המשפחה ומהות הקשרים בה שונים בתרבויות שונות. שינויים חברתיים והתפתחויות סוציולוגיות ותקשורתיות גרמו לתמורות בתפיסת המשפחה ובדפוסי ההתנהגות המקובלים בה. כיום משפחות חד הוריות, משפחות גרושות ומשפחות בהן ישנה אוטונומיה לכל אחד מבני הבית הן מציאות שכיחה ומקובלת בחברה המודרנית. יהיה זה, אם כן, יומרני ולא אמין להגדיר משפחה במבנה הקלאסי והישן והפרסומאים יחטאו לאמת אם ינסו לעשות כך.
לכן המשפחות בפרסומות לאורז סוגת, קוטג' שטראוס, טונה סטרקיסט, וסודה קלאב בלטו והפתיעו. בזכות שימוש נבון בהומור הצליחו הצופים לעכל ולהתאהב במשפחה בה סבתא זועפת חושפת את דעתה האמיתית על משפחתה (אורז סוגת), או במשפחה בה נחשפת בחינניות העילגות הישראלית בלי בושה (טונה סטרקיסט) ובאופן קיצוני עוד יותר במשפחה בה כל החום הישראלי והרגשני מקבל זוית מצחיקה ומשעשעת בליווי שיר ישראלי חדש ועדכני ("אם תלך" בפרסומת לסודה קלאב).
הסיבה לתופעה החדשה והמתפתחת הזו נעוצה בצופים עצמם. מחקרים רבים מגלים שעקב החשיפה הגוברת לפרסום בעולם המערבי ובישראל רמת הקשב של הצופים נמצאת במגמת ירידה בעוד שהציניות הולכת ועולה. במילים אחרות מבקשים הצופים יותר אמת ופחות סיפורי אגדה. המצב הזה מאלץ את הפרסומאים לספר אמת מצד אחד אך לא לשעמם מצד שני. לכן בעתיד הקרוב נהיה עדים ליותר שימוש בהומור ובחשיפת אמת פרובוקטיבית ופחות במשפחות אידיאליות בהן שורה האהבה, היופי והנעורים לעולם ועד. כי בטח שמתם לב שאפילו באגדות זה לא קיים. כל האגדות מסתיימות ברגע החתונה.
