הדיווחים המטעים של מנכ"ל בצלם

ב-26 באוקטובר 2008 פרסמתי באתר של "המרכז לענייני ציבור ומדינה" את המחקר שכותרתו: "המאבק על הנרטיב של ישראל באמצעות נתוני ההרוגים הפלשתינים בפעולות צה"ל". המחקר בדק את שלמות ומהימנות הנתונים של רשימת ההרוגים הפלשתינים שפרסם בצלם לשנת 2007 ומתח ביקורת נוקבת על מערך ההסברה בישראל שאינו מספק נתונים משלו ומותיר לגורמים אחרים לכתוב את ההיסטוריה. המחקר מצא, כי לצד טעות בספירת מספר ההרוגים הפלשתינים, הכליל ארגון בצלם ברשימה 3 פלשתינים שלא נהרגו כלל בידי כוחות הביטחון הישראלים, השמיט מהרשימה 19 פלשתינים (כולם טרוריסטים) שנהרגו ע"י כוחות הביטחון הישראלים ונמנע מלציין את ההשתייכות של ההרוגים לארגוני הטרור הפלשתינים בין אם היו פעילים זוטרים או בכירים. המחקר חשף ליקויים רבים בעבודת איסוף המידע ע"י ארגון בצלם, השמטת פרטי מידע חיוניים, אי הכללת מידע רלוונטי, הטיה של המידע המוצג ומידע שגוי. כלל הליקויים, יש להדגיש, משפיעים באופן מהותי על המשמעויות הנלמדות מהנתונים. בתגובה לפרסום המחקר פרסם ארגון בצלם שלוש תגובות רשמיות. אחת בשם הארגון ושתיים בשמה של מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל. תגובות אלה פותחות צוהר להבנת דפוסי האתיקה המקצועית, המנחים את ג'סיקה מונטל ואת ארגון בצלם בראשו היא עומדת ואת מידת היושרה והמהימנות של טיעוניה. הוצאת דיבה על בסיס טענה שקרית בתגובה שמסרה לעיתון מעריב לכתבתה של ליאת שלזינגר "בצלמו ובדמותו" (3.11.08) טוענת ג'סיקה מונטל, כי הח"מ הינו "אדם שמצהיר שעדים פלשתינים, וערבים בכלל, אינם אמינים". טענה זו חמורה ואין להקל בה ראש כלל ועיקר. גלומה בה האשמה סמויה המייחסת לי גישה גזענית נגד "פלשתינים וערבים בכלל" וכאילו אני פוסל את עדותם משום היותם פלשתינים או ערבים. נראה, כי ג'סיקה מונטל כה בטוחה בהאשמתה החמורה כלפי עד כדי כך שהיא מציינת שאני "מצהיר" על "גישתי הגזענית" נגד "פלשתינים וערבים בכלל", הווה אומר – לטענתה אני נותן ביטוי גלוי חוזר ונשנה לתפיסה זו. דא-עקא, שמעולם לא הצהרתי, אינני מצהיר ואינני סבור כך לא לגבי עדים פלשתינים ולא בהתייחס לעדים ערבים או לכל קבוצה אתנית או דתית אחרת. במכתבי למנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, הדגשתי כי טענתה "שקרית ביסודה וניתן להתרשם שהיא נועדה להוציא דיבתי רעה בעיני הציבור הרחב ולערער על אמינותי ומקצועיותי בתחום המחקר". ביקשתי ממנה להציג בפני את ה"הצהרות" שלי, בעל-פה או בכתב, עליהן היא הסתמכה כאשר הטיחה בי האשמה כה חמורה כל-כך. ג'סיקה מונטל לא השיבה לפנייתי ואף לא הציגה כל תימוכין. סתירות פנימיות בטענותיה של מונטל עוד טוענת מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל (הארץ 2.11.08), כי הח"מ "שולל כל ממצא עובדתי של בצלם ומקבל כאמת את התכנים של אתר האינטרנט של חמאס". פעם נוספת כושלת מונטל ואינה מדייקת. האומנם שללתי כל ממצא עובדתי של ארגון בצלם במחקר שפרסמתי? מונטל כנראה לא קראה בעיון את המחקר או שבחרה ביודעין לטעון טענת כזב. מסתבר, שאפילו ג'סיקה מונטל סבורה שהיא עצמה "אינה מדייקת" בדבריה. במכתב ששלחה למערכת עיתון הארץ (התפרסם ב-3.11.08) טוענת מונטל, כי "ככלל, רוב רובן של ההשגות של דחוח-הלוי על נתוני בצלם הן על אי-הכללה של השיוך הארגוני של ההרוגים". הווה אומר: מונטל אינה מאשימה אותי ב"שלילת כל ממצא עובדתי של בצלם", אלא בעיקר בתוספת של ציון השיוך הארגוני להרוגים הפלשתינים, ממנו מתעלם בצלם בכוונת מכוון. שתי תגובות סותרות במהותן פרסמה ג'סיקה מונטל בשני עיתונים שונים בהפרש של יממה אחת בלבד. העלאת טענות מופרכות ומגוחכות ג'סיקה מונטל מוסיפה וטוענת, כי הח"מ במחקרו "מתבסס בעיקר על הודעות דובר צה"ל וגלישה באינטרנט". תמוה עד מאוד כיצד יכולה מונטל לטעון שאני "מתבסס בעיקר על הודעות דובר צה"ל", כאשר עיקר מהותו של המחקר הינה ביקורת על דובר צה"ל, כמו גם משרדי הביטחון החוץ, על הפקרת זירת ההסברה? במחקר שפרסמתי הדגשתי בהקשר זה, כי "צה"ל וגורמי הביטחון האחרים ממעטים לפרסם נתונים על מספר ההרוגים הפלשתינים ועל נסיבות מותם ובאתרי האינטרנט הרשמיים לא קיים כל מאגר מידע בנושא זה". דברים אלה נעלמו כנראה מעיניה של ג'סיקה מונטל, או שהיא בחרה ביודעין להתעלם מהם. טענתה של מונטל שהמחקר שפרסמתי מתבסס בעיקר גם על "גלישה באינטרנט", ובמשתמע אינו מהימן בשל כך, הינה מגוחכת ביסודה. "גלישה באינטרנט" אינה גלישה חסרת ערך על גלים בים. האינטרנט הינו אמצעי תקשורת המחבר את משתמשיו למאגרי מידע, מהם ניתן להפיק ערך מחקרי רב. אגב, אחד האתרים שהגעתי אליו ב"גלישה באינטרנט" ואספתי ממנו מידע רב היה אתר האינטרנט של ארגון בצלם... אמחיש דברי בעניין זה בדוגמה אחת מייצגת. ברשימת ההרוגים הפלשתינים שפרסם ארגון בצלם נכללה הרשומה הבאה: "עומר עטייה איבראהים אבו שריעה - בן 30, תושב עזה, נפגע ב-14.10.2006 בעזה מירי טיל ממסוק, ומת ב-25.04.2007. לא השתתף בלחימה בעת שנהרג. פרטים נוספים: נהרג בעת שנסע במכונית". מנוסח הדברים, כפי שפרסם בצלם, משתמע שאבו שריעה היה תושב פלשתיני תמים ש"לא השתתף בלחימה" ומצא את מותו ב"עת שנסע ברכב". העובדות שונות בתכלית. אבו שריעה היה ראש ארגון הטרור "גדודי המוג'אהידון", וחומר רב פורסם אודותיו, קורות חייו, מעורבותו בטרור, נסיבות מותו וכן סרטוני וידיאו ותמונות של אבו שריעה כשהוא חמוש ובחברת טרוריסטים אחרים. ארגון בצלם בחר להתעלם מכל המידע הרב והערכי הזה והסתפק באמירה שהוא "לא השתתף בלחימה בעת שנהרג... ונהרג בעת שנסע במכונית". לאור כל זאת, אני מוצא לנכון להמליץ במסמך זה למנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, להנחות את חוקרי הארגון למצות במחקרם את כל המקורות העומדים לרשותם, ובכללם המקורות הגלויים, על-מנת להגיע ככל האפשר לדיוק בנתונים שמפרסם בצלם. אני תקווה, כי מנכ"ל בצלם "גולשת באינטרנט" ותקרא את המאמר. טענות ללא ביסוס עובדתי ג'סיקה מונטל מציינת, כי "ברור שאלה המבקשים להשתיק את קולו [של בצלם] ישקיעו מאמצים בניסיון לערער אמינות זו [של הארגון] במסווה של מחקר המטיל דופי באמינות נתוני ההרוגים שהארגון אוסף ומפרסם". בדברים אלה מייחסת לי מונטל כוונת זדון "להשתיק את בצלם". דא-עקא, שגם בעניין זה, מונטל "אינה מדייקת" ופעם נוספת אינה מציגה כל תימוכין לטענתה. לא הצבתי לעצמי יעד מעין זה ואינני פועל להשתיק את קולו של בצלם. אדרבא, אני רואה חשיבות עצומה בפעילותם של ארגונים שונים הפועלים לשמור על זכויות אדם ועל מוסר הלחימה של צה"ל. הארגון רשם הישגים ראויים להערכה בפתיחת חקירה נגד גורמים אלימים (אנשי כוחות הביטחון ואזרחים), שהובילה גם להרשעה בדין. הביקורת שלי כלפי בצלם נוגעת לטענות שהארגון מעלה כאשר הן לוקות במהימנותן. מעבר לכך, טענתה של מונטל תמוהה, שכן בתגובת בצלם (הארץ, 26.10.08) נאמר, כי "בצלם חשוף לביקורת קפדנית והוא מברך עליה". אם בצלם מברך על הביקורת מדוע הוא מלין עליה? המחקר שביצעתי הוביל אותי למחוזות נוספים, מרתקים במיוחד, על היבטים שלא הייתי מודע אליהם לעומקם במבט ראשון, ועל כך יסופר באחד המאמרים הבאים. מהן טעויות "נדירות" אצל בצלם? ג'סיקה מונטל הדגישה , כי "ארגון זכויות האדם "בצלם" הרוויח ביושר, גם אם לא בקלות, את האמינות שמייחסים לו בארץ ובעולם" (הארץ, 2.11.08), וכי "פרסומיו מתבססים על תחקירי שטח והצלבה עם מקורות שונים, בהם הודעות צה"ל... במקרים הנדירים שבהם התגלו טעויות, הן תוקנו מיד" (הארץ, 26.10.08). ה"מקרים נדירים", כדבריה של מונטל, כוללים ברשימת הרוגי 2007 הכללה של 3 פלשתינים שלא נהרגו ע"י כוחות והשמטה של 19 פלשתינים אחרים, הווה אומר: המקרים "הנדירים" בבדיקה הראשונית שביצעתי מסתכמים ב-5.3% מנתוני הרשימה. עליהם יש להוסיף טעויות, אי-דיוקים והשמטת מידע במאות מקרים נוספים באותה רשימה. מאז פרסום המחקר עדכן ארגון בצלם את נתוני רשימת ההרוגים בעקבות המחקר שפרסמתי והוסיף חלק מרשימת 19 ההרוגים הנוספים שצוינו במחקר שפרסמתי. אני חש גאווה שסייעתי לארגון בצלם, אף שאינו מודה לי על כך, להציג נתונים מדויקים יותר. תמיהה על איכות המחקר של ארגון בצלם מהימנותו מונטל מדגישה (הארץ, 2.11.08), כי "בצלם לא יגיע לקביעה על נסיבות הריגה של פלשתיני בלי לערוך תחקיר שטח. תחקירני הארגון אוספים מידע וגובים עדויות מעדי ראייה. תוצאות תחקיר השטח מוצלבות עם מקורות שונים, בהם גם הודעות רשמיות של הצבא". די לקרוא את סדרת המאמרים שפרסמתי באתר News1 כדי להתרשם מאיכות המחקר ומהימנות הדיווחים שמפיץ ארגון בצלם. אסתפק בהקשר לכך בשתי דוגמאות מייצגות:

• ארגון בצלם טוען, כי ספינת סיור של חיל הים (במשקל של 60 טון) "זינקה" ו"עברה מעל" ספינת דיג פלשתינית תוך שהיא גורמת לה נזק כבד (10.9.08). בדיקה של נסיבות האירוע עם דובר צה"ל מעלה, כי לחיל הים אין עדיין אמצעי לחימה מסוג "ספינה – מטוס" המסוגל להמריא תוך כדי שיט לגובה של מספר מטרים ולמרחק של עשרות מטרים, וכי הפגיעה בספינת הדיג נגרמה בהתנגשות בשוגג בדופן הספינה.

• ודוגמה נוספת – ארגון בצלם מאשים את צה"ל באחריות להריגתה של אם וארבעת ילדיה (משפחת אבו מעתק) בבית חנון (28.4.08). ע"פ גרסת צה"ל, בני משפחת מעתק לא נהרגו מטיל שנורה מכלי טיס ישראלי, אלא מפיצוץ משני של מטען שהיה סמוך לביתם. לעומתו טען ארגון בצלם, כי הטיל הישראלי פגע במפתן בית משפחת מעתק ואף הציג ראייה מרכזית בדמות תמונה המציגה לכאורה את מכתש הפגיעה של הטיל. דא-עקא, שהבור הנראה בתמונה אינו אופייני כלל לפגיעת טיל. על-אף שדבר הטעות הובא לידיעת בצלם ע"י הח"מ, בחר בצלם שלא לתקן את הטעות והתמונה עדיין מופיעה כראייה באתר האינטרנט של בצלם, למרות היותה כאמור מופרכת מיסודה.

עמדת בג"צ מול פרשנות בצלם ובעניין נוסף, מנכ"ל בצלם טוענת כי "בצלם מקטלג את ההרוגים הפלשתינים לכאלה שהשתתפו בלחימה בעת שנהרגו ולכאלה שלא, משום שזו החלוקה היחידה הרלוונטית על-פי המשפט הבינלאומי. לפי הקריטריונים שמציבים דיני הלחימה, כל הפלשתינים מוגדרים משפטית כאזרחים, וככאלה הם זכאים להגנה, והם מאבדים הגנה זו כשהם משתתפים בלחימה נגד ישראל. קביעות אלה קיבלו את אישור בג"צ". "האומנם זו ה"חלוקה היחידה הרלוונטית"? האומנם כך קבע בג"צ? לא ארחיב בעניין זה הפעם, אך אפנה לפסיקת בג"צ בהחלטתו (769/02 מ-11.12.08) הקובעת בהקשר זה, כי "יש להימנע מהתופעה של "הדלת המסתובבת" (ה-revolving door), על פיה יש לכל מחבל מעין 'קרנות מזבח' או 'ערי מקלט' אליהם הוא פונה למנוחה ולהתארגנות, תוך שהם מעניקים לו הגנה מפני תקיפה". הווה אומר: השיוך הארגוני חשוב והיותו של ראש ארגון טרור (כמו בדוגמה של עומר אבו שריעה) אינה מעניקה לו הגנה מפני תקיפה ואין לראות בו כמי שלא השתתף בלחימה. מנכ"ל בצלם שוב בוחרת בשתיקה ב-28 בנובמבר 2008 שלחתי שאילתה למנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, וזו לשונה: האם את, מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, עומדת מאחורי הדברים שצוטטו בשמך בעיתון מעריב ב-3 בנובמבר? האם הדברים שצוטטו בשמך הינם מדויקים ומבטאים את התגובה הרשמית שהעברת לעיתון מעריב? על איזה "הצהרות", בעל פה או בכתב של הח"מ הסתמכת בקביעת הנחרצת לפיה הח"מ "מצהיר שעדים פלשתינים, וערבים בכלל אינם אמינים"? האם את מתכוונת לפרסם הבהרה/ תיקון או התנצלות על ההאשמה הכוזבת שטפלת נגדי בפרסום בעיתון מעריב? ג'סיקה מונטל בחרה שלא להשיב לשאלות שהופנו אליה. זכות התגובה נשמרת כאן עבורה.