הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הפועלת חודשים רבים ללא מנהל, תיאלץ להמשיך ולהמתין עוד זמן מה להחלטת בג"צ בעניינה. הדיון בעתירה (7122/03) שהגיש עו"ד דניאל בן-עמי כנגד שר התחבורה, לגבי אי-התאמת הרקע המקצועי של מועמד הממשלה - ולדימיר רובין, נדחה ל-18 בספטמבר. בג"צ ידון במינויו של רובין בהרכב השופטים אור, ביניש ואדמונד לוי, לאחר שהשופט חשין עזב את ההרכב לנוכח הדחייה בדיון בעתירה כנגד המינוי.
עו"ד בן-עמי הגיש את העתירה כנגד שר התחבורה - אף שלדבריו "כל מערכת הבקרה הציבורית קרסה במהלך המינוי" - אשר אושר בישיבת הממשלה, עוד לפני מספר שבועות. אף שלרובין הוכנה לשכה משוכללת במשכנו החדש של משרד התחבורה, בבניין ג'נרי בירושלים, הוא העדיף שלא להיכנס לתפקידו ולהמתין להחלטת בג"צ בעניינו.
כתוצאה מכך, 1.7 מיליון התלמידים שיצאו לחופשת הקיץ בלא מסע אזהרה מתאים לנהגים - עקב 'התפוטרות' קודמו, איציק אשל, הספיקו לסיים את החופשה ולחזור ללימודים עוד בטרם אויישה משרת "הרמטכ"ל למלחמה בתאונות דרכים," כהגדרתו של עו"ד בן-עמי.
החוק קובע, כי "הממשלה תמנה את ראש הרשות לבטיחות בדרכים, על-פי המלצת שר התחבורה, אשר יביא לאישורה מועמד בעל רקע מקצועי מתאים", ועו"ד בן-עמי טוען כי המינוי חסר כל צידוק מקצועי, "ממש כפי שטען בזמנו הח"כ לשעבר איווט ליברמן, עת עתר לבג"צ נגד מינויו של ניצב סנדו מזור לשגריר ישראל ברומניה".
שר התחבורה לא מוסמך להמליץ לבדו על המינוי, שכן החוק קובע כי "שר התחבורה ימליץ בהסכמת השר לבטחון פנים". כאן, קובל עו"ד בן-עמי על שהשר הנגבי כשל גם הוא בתפקידו, והדבר מודגש לדבריו על רקע היות מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, שמוליק הרשקוביץ, הוגה ומקים הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
הרשקוביץ מכיר את הרשות על כל בעיותיה, ובכירי משרד התחבורה ציפו במהלך כל חילופי השלטון האחרונים, כי הוא עלול או עשוי - הכל לפי תפיסת הצופה - להתמנות למנכ"ל המשרד עם מינויו הצפוי של צחי הנגבי לתפקיד שר התחבורה.
"הנגבי יעזוב את ביטחון הפנים לטובת התחבורה, בכל רגע שרק יתאפשר לו, אומרים בתחבורה, אך דומה שליברמן אינו שש הפעם לעזוב את הממשלה. הוא מצליף בה ללא הרף, מבקר את פעילותה בכל מישור אפשרי, אך אינו מפנה את ההגה לעמיתו ממדשאת הספרייה הלאומית".
"יש למנות לתפקיד מועמד מקצועי", אומר עו"ד בן-עמי, ולשאלה האם קיימת בכלל דמות שכזו בארץ, הוא מספר כי הגיש את מועמדות עצמו לתפקיד. "אני מנהל מוסמך של בית ספר לנהיגה, עו"ד המתמחה בדיני תעבורה ומרצה בדיני תעבורה למעלה מ-20 שנה".
ממש כשמואל הרשקוביץ בזמנו, שירת עו"ד רס"ן(מיל.) בן-עמי 5 שנים כראש מדור בטיחות בדרכים של צה"ל, וקודם לכן היה קצין בטיחות פיקוד צפון: "תשאל את אלוף (מיל.) יוסי פלד, מה עשה בפיקוד הצפון דניאל בן-עמי", מעיד על עצמו המועמד, אשר בכנות מוסיף "כנראה שיש טובים ממני".
כיוון שכך, הציע עו"ד בן-עמי לראש הממשלה, את מועמדותו של ד"ר אורי אדלמן (ראה ארכיון מחלקה ראשונה), הממונה הארצי על הדרכת מקצועות הנהיגה במשרד העבודה. המועמדות הוסרה רק כאשר אדלמן הסביר כי אינו חפץ במינוי, שכן הוא צפוי לקבל מינוי של ראש אגף במשרד התחבורה.
עו"ד בן-עמי אומר, כי "גם ועדת רביבי כשלה בהליכי המיון של רובין", אף שלמעשה דילג רובין על הוועדה, ודבר מינויו אושר על-ידי ועדה פנימית של נציבות המדינה. לחילופין, מאשים העותר את ועדת הבטיחות של הכנסת, ומספר שפנה בעניין לח"כ גלעד ארדן, שביקש להיכנס בנעליו הגדולות של נחום לנגנטל, לעת עתה ללא הצלחה.
ח"כ ארדן דיבר גבוהה בוועדת הכלכלה לעיני מצלמות הטלוויזיה, אך אינו מגלה לעת עתה מעורבות ויוזמה כקודמו, במאבק הלאומי בתאונות הדרכים. כך למשל, בלטה היעדרותו של ח"כ (עו"ד) ארדן מהכנס שערכה עמותת אור ירוק בנושא אכיפה, חוק ומשפט, במהלכו נערכה השיחה עם עו"ד בן-עמי.
לעותר הצעה מקורית: להקים ועדה שתחפש מועמד מתאים, "ואפילו יצחק אשל - הראש הקודם שהודח על רקע פוליטי, יוכל להציע מועמדות המחודשת..." מציע עו"ד בן-עמי, והסיכויים לכך ריאליים כסיכוי שמעניקים מומחים לעצם עתירתו.
בניסיון לחזק דבריו, שולף עו"ד בן-עמי מכתב מודפס שקיבל לדבריו מ"אזרח מודאג" אנונימי, המספר על עברו של רובין ועל הדרך בה המליץ עליו ח"כ יורי שטרן לעמיתו שר התחבורה, אשר אמר לפיכך במצפון נקי, כי לא הכיר קודם לכן את רובין, שהינו "עולה חדש הנמצא בארץ 40 שנה".
המכתב מערער בין היתר על השכלתו של רובין, בקובעו כי "השכלתו הפורמאלית היא אכן בתחום הנדסת המכונות, וכמו כן סיים תואר שני במינהל עסקים (MBA) בשלוחת אוניברסיטת ניו-יורק פוליטכניק בישראל, ולא באוניברסיטת ניו-יורק בארה"ב, כפי שאפשר אולי להבין מהצהרותיו" ומהצהרות שר התחבורה.
"חבר הכנסת יורי שטרן החזיר טובה לחברו ולדימיר רובין, וכתוצאה מכך מונה מנהל לא מתאים, חסר ניסיון רלבנטי ואף חסר כישורי ניהול טובים, לאחד התפקידים הרגישים והחשובים לכל אזרח במדינה. אנוכי והרבה אנשים אחרים המכירים היטב את ולדימיר, מאחלים לך הצלחה בעתירה לטובת כל אזרחי המדינה", מסיים האלמוני את מכתבו, אשר ספק אם יטריד את בית המשפט יותר משהטרידה ידיעת הדברים את השר הממנה.
ליברמן מעסיק פונקציה של יועץ מיוחד לנושא הבטיחות בדרכים, אשר לא הייתה מאויישת באף אחת מהממשלות הקודמות: מדובר באיש הפירסום רמי דנון, אשר אף משמש כקופירייטר לחלק מהג'ינגלים המשודרים על גלי האתר. על המנהל החדש של הרשות הלאומית יהיה לעזור או להיעזר בדנון, הכל כיד כושר התנהלותו. דנון גיבש דעה נחרצת על המלכים הנדרשים בקרב המדיה - שהרי נושא ההסברה הינו חלון הראווה של המאבק הלאומי בתאונות הדרכים.
אם לא די בכך, הרי שעצמאותה של הרשות הלאומית ניטלה ממנה גם על רקע בתקציב המצטמק בהדרגה. את מקומה של המדינה תפסה עמותת אור ירוק, המעמידה בצעד חריג ותמוה אף ניידות לרשות אגף התנועה במשטרת ישראל, תוך שהכל מוחאים לה כף בתחינה אילמת, שלא תיטול את "מכפיל הכוח" שהעמידה לכוחות הביטחון המותשים.
באחרונה חלה נסיגה במספר הניפגעים בתאונות הדרכים, עובדה אשר עלולה לגרור את המערכת לשאננות מסוכנת. ליברמן אינו נח, ולהבדיל מקודמיו אף לא הסיג ידיו מהמאבק בנושא כפוי הטובה, ממנו התרחקו כל קודמיו. אפילו האלוף (מיל.) אריאל שרון, הלוחם הקשוח, נרתע מהמלחמה בתאונות הדרכים. עת היה עוד שר התשתיות והממונה בתוקף זאת על מע"צ, קבע קטגורית כי אין קשר בין התשתית לתאונות, ומכאן הסיק נחרצות שאין לו כל נגיעה לנושא.
הפעם הראשונה (והאחרונה) הזכורה לזקני רחוב המסגר, בה התבטא ראש הממשלה בסוגייה, היה בכנס אור ירוק הראשון, עת מסר כי יבדוק את העברת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לתחומי משרדו "בדומה לשנעשה לגבי הרשות למלחמה בסמים", אמר שרון ומאז לא יסף.
לאחר שמינויו של ולדימיר רובין אושר בישיבת הממשלה, החל הראש החדש ללמוד בפרופיל נמוך את התפקיד, אליו, כך נראה, ייכנס בקרוב. הוא יצר רושם חיובי ביותר בקרב כל אלה שפגשו בו, המזכירים כי גם קודמו היה מינוי פוליטי מובהק. יחסי האמון בין השר לראש הרשות, חשובים לא פחות, לדברי אלה, מהנסיון המקצועי. שהרי "האם יש סיכוי לשיתוף פעולה פורה בין ליברמן לבין ד"ר משה בקר, המומחה מספר אחד בישראל לנושא, אשר לא הסתדר אף עם המקורבים לו ולמפלגת שינוי, במסגרתה ניסה להיבחר לכנסת?".
המצב בו הרשות הצעירה שוב מתנהלת בלא ראש, כפי שכבר אירע גם בתפר שבין הרשקוביץ לאשל, הינו גרוע למטרה יותר מעצם מינוי המנהלים.