תפקידו של בית משפט - לעשות משפט, לא צדק. תפקידו של בית משפט - לפרש את החוק ולהשתדל להגיע בעזרת העובדות והראיות המוצגות לפניו, לפסק דין מאוזן, הגון וצודק. כל הדרישות האלה מופיעות בקודקס החוקים ובכללי הפרוצדורה, הן הפלילית והן האזרחית.
גם חוק לשכת עו"ד בישראל רומז על כיוון מחשבה זה באומרו כי על עו"ד המופיע בבית משפט לעזור לבית המשפט לעשות משפט בהיותו "קצין בית המשפט" כהגדרתו הקלסית האנגלו-סקסית אך לא תהיה זו הפתעה רבתי, אם אציין כי בתי המשפט בארץ החל בעליון והמחוזי, עשו להם מנהג קבוע, לא רק לתת פסקי דין מלומדים כנדרש, אלא גם להטיף מוסר חברתי ואתי, מבלי להיות מודע - ואולי כן? להשלכות ופרשנויות פוליטיות שיש להערות או התוספות החברתיות שאינן חלק מהראיות שבתיק ובוודאי לא חלק אינטגרלי מפסק הדין המתבקש.
ניקח את בית המפשט העליון, שלקח לעצמו, כבדרך שגרה בתחילה בצנעה ובעשור האחרון בריש-גלי, את תפקיד המטיף בשער המוסר, האמונה והתנהגות פוליטית או מה שקרוי "פוליטיקלי קורקט".
ההחלטות של בג"צ, לגבי רישום של שתי אמהות החיות יחד בתא משפחתי, כאמהות של ילד שילדה אחת מהן, או תפילות של נשים בכותל עם טלית ותפילין - הן דוגמאות בולטות לחדירה לתחום של אמונה, מוסר, מנהגים ומסורת שחייבים להשאר מחוץ להחלטות השיפוטיות של בג"צ. אין זה אומר שבג"צ חייב להתחמק מהכרעות עקרוניות קשות אדרבא, בתחומים רבים מחכים אפילו להחלטות אלה כמו שוויון בין המינים, שוויון ההזדמנויות, חופש הדיבור, חופש הפרט וכל יתר העקרונות השולטים בחיינו - אך אסור להם לגלוש לתחומי מוסר, אמונה ודת מעבר למוסדר בחוקי המדינה ולהשאיר זאת לדיון הציבורי ולהכרעות פוליטיות באמצעות חקיקה בכנסת - לגבי תחומים שניתן לתחום בחקיקה - ואת היתר להשאיר לשיפוט הציבור וההיסטוריה.
על החריגות של בג"צ כבר התריעו שופטים עליונים, שדעתם לא היתה נוחה ממדיניות של הנשיא ברק ושופטיו, כמו "הכל שפיט" וכל נושא שבמחלוקת ניתן לפתרון בבית משפט. השופטים מ"מ הנשיא (בדימוס) אלון והנשיא (בדימוס) לנדוי והם לא היחידים.
ראוי לציין, כי הנשיא ברק, ניסה לסגת ממדיניות "הכל שפיט" ואף הצהיר זאת במספר כנסים מקצועיים, אך בפועל הקו שהותווה לא השתנה - או בעיקר לא הורגש, בבחינת דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
מגמה זו של העליון - היא שהביאה להתעוררות בציבור ובכנסת להקמת "בית משפט לחוקה", שעורר סערה רבה בפוליטיקה ובקרב מערכת המשפט - סערה שבינתיים נחלשה ונעצרה אבל עדיין מסוכנתה לא חלפה. ואם בית המשפט העליון, לא ירסן את עצמו והחלטותיו ואת מגמת ההתפשטות השיפוטית שלו גם לאזורים לא לו - הענק שנרדם יכול להתעורר שוב ובקונסטלציה פוליטית מתאימה אף לבוא לידי ביטוי בחקיקה, אם בהקמת "בית משפט לחוקה" או בהגבלת סמכויותיו של בג"צ.
תזכורת למגמה זו של הכנסת, קיבלנו לאחרונה מן המאבק הציבורי הרועש בין יו"ר הכנסת ריבלין עם הנשיא ברק - מאבק שהסתיים בפשרה לפיו יתוקן החוק כך שרק בית המשפט העליון בהרכב מורחב ומיוחד של שופטים 9 או 11 - יוכל לבטל חוק של הכנסת - הנשיא ברק קלט את הרמז ונסוג בחכמה ובעיתוי נכון להסדר שהוצע והשיג שקט תעשייתי ופוליטי רב ערך.
במשפט דרעי - שנמשך שנים מלווה בתקשורת רבה ובחלקה עוינת ובמידה רבה שפיטה על-ידי העיתונות, בית המשפט תרם את חלקו לקרנבל ובמיוחד הצטיין בשלב של פסק הדין.
כמעשה חריג, הוקראה תמצית הכרעת הדין, בפני מצלמות הטלוויזיה והרדיו - הנהלת בית המשפט אפשרה "פרומואים" בטלוויזיה על סידורי הביטחון, במתן פסק הדין כולל הערכות המשטרה עם צלפים על הגגות - וכל זאת כהכנה למתן של משפט צדק. גם תמצית הכרעת הדין היתה חריגה בתוכנה ובהערותיה ובמקום לעסוק בגוף העניין ובגוף ההאשמות הפליליות, עסקו בעיקר בגופו של אריה דרעי והתנהגותו בכלל והוריו המאמצים בפרט - שמקומם אם בכלל לא בחלק זה של המשפט.
בפרשת גלעד שרון - המעוררת עניין וסקרנות, נתן בית המשפט המחוזי (בהרכב שלושה שופטים) - החלטה משפטית עקרונית בעלת חשיבות עצומה, לשלטון החוק ולזכויות הפרט וחיזוק חשוב לזכויות הפרט מול השלטון ברוח "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" ועל כך יש לברך אותם. אך ברגע, שהם החליטו גם להטיף מוסר אישי וציבורי על התנהלותו תוך רמיזות ליחוסו הרם, שמנע מהמשטרה לבצע את תפקידה כביכול - ובכך גבתה את המשטרה על חוסר יכולתה ללקט ולאסוף ראיות טובות יותר - היא חרגה מסמכותה ומעלה בתפקידה כבית משפט, שהרי השופטים לא תמימים עד כדי כך - שלא הבינו את ההשלכות והפרשנות הפוליטית ציבורית להערות והתוספות האישיות - כגון: שגלעד שרון עושה שימוש בבית המשפט לצרכיו האישיים.
ומה לגבי התביעה והמשטרה - הרי הם אלה שפנו לבית המשפט - הם לא עשו שימוש בבית משפט לצרכיהם! והרי לשם כך בדיוק, נוצרה הפרוצדורה הפלילית ונוצרו החוקים המגנים על זכויות הפרט - כדי שיעשו בהם שימוש באמצעות בתי המשפט - שהם עיקר תפקידם ובסיס לקיומם.
כאשר בית המשפט בתיק אריה דרעי - נזף בסניגוריה, שהיא נאחזת בפרוצדורה כמו ב"קרנות המזבח" - הם פגעו קשות בסניגורים בעקרונות המשפט ובכללי הצדק הטבעי. כי הפרוצדורה - היא כלי הנשק, ולפעמים הכלי העיקרי והיחידי של הסניגור מול המערכת וזכותם וחובתם העליונה לנצלו לטובת הקליינט שלהם וטוב שכך.
לכן כל צד שיעשה את מלאכתו נאמנה ובית המשפט רצוי שיתרכז בפרשנות החוק וישומו ולא מעבר לכך.
_______________
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.