שלושת העיתונים הרשמיים בסוריה יצאו במתקפה חריפה נגד ירדן ונגד שני עיתונאים ירדניים אשר מתחו ביקורת על נשיא סוריה, בשאר אסד בעיתון הירדני "אל-ערב אל-יום". זאת בעקבות הראיון שנתן אסד לעיתון "ניו יורק טיימס". הדברים תורגמו על-ידי מכון ממר"י [
www.memri.co.il]
העיתונאי הירדני, סמיח אל-מעאיטה האשים את אסד כי הוא תומך בכיבוש האמריקני בעירק ועוין את ההתנגדות העירקית, ואילו עמיתו נאהצ' כתב כי "הבעיה של המדיניות הסורית כלפי אמריקה היא שהיא עדיין חיה באשליות העבר, למרות שסוריה היא המטרה הבאה במלחמה האמריקנית נגד הערבים". עבדאללה מלך ירדן החמיר את העימות התקשורתי בין שתי המדינות כאשר בראיון שנתן ל-CNN קרא לאסד להשכין שקט בגבול בין סוריה לעירק.
סוריה תבעה מירדן לבדוק את מקור הסחורות העוברות מירדן דרך סוריה ללבנון ולטורקיה. זאת בעקבות מציאת לוחות אלומיניום מתוצרת ישראל על אחת המשאיות הירדניות שעברו בסוריה, ואשר סוריה ראתה אותם כהפרה של הסכמי הסחר שלה עם ירדן, לפיהם אסור לירדן להעביר תוצרת ישראלית בשטח סורי. ירדן הגיבה בדרישה דומה מסוריה.
העיתון הסורי "אל-אקתצאדיה" כתב ב-8.12.03: "מי שתוקף את עמדת סוריה היום, הם אלו אשר חתמו על הסכמי ואדי ערבה ועל הסכמי אוסלו, והם אלו אשר חיפו על נוכחותם של הכוחות האמריקנים על אדמת המדינונת ירדן, כהכנה לקראת הפלישה [לעירק]. אנו מצטערים על ההסכם [למכירת מים מסוריה לירדן]... חסכנו מים מפינו כדי לתת ל[ירדנים] במקום המים המזוהמים אותם קנו מישראל".
סמיר אל-שיבאני תקף ביומון הממשלתי "תשרין" את העיתונאי הירדני סמיח מעאיטה: "...הראיון של הנשיא אסד ב"ניו יורק טיימס" עורר כעס ורוגז בקרב החוגים הציוניים ובקרב כמה חוגים אמריקניים פרו-ציוניים. לאלו התלוו נביחות תועות של כותב שאינו ראוי להיות ערבי-ירדני, אשר מִשְכֵּן את עטו והעביד את עצמו בשירות אויבי האומה, שכן הוא... יעשה הכל כדי לפגוע באומה [סוריה] בעלת מסר ציוויליזציוני, בשעה שאומה זו עומדת מול האתגרים הגדולים ביותר. האובדים הללו כהרגלם מריעים ומכים בתוף לכבודו של מי שהורג באומה. אילו היה מעאיטה חבר בקונגרס האמריקני, הוא היה מבקש לשנות את המונח 'דרישת דין וחשבון מסוריה' [הכוונה להחלטת הקונגרס האמריקני] ל'הוצאה להורג' [של סוריה]".
מחמד ח'יר אל-ג'מאלי כתב ביומון הסורי הממשלתי "אל-ת'ורה": "מי שהזניח והתעה את ההמונים הערבים ועמד לצד כיבוש עירק [הכוונה לירדן], הם אלו אשר [גם] תמכו בכיבוש העירקי של כווית, תמכו בחשאי ובגלוי בכיבוש האמריקני בעירק, סייעו לכוחות הפולשים ועמדו נגד ההתנגדות [העירקית] בכך שהכשירו שכירי חרב שיחליפו את כוחות הכיבוש בעירק.
ישנם כותבים ועיתונאים אשר מנסים באמצעות כתיבה שכירה לצאת נגד העמדות העקרוניות של סוריה והמסר הלאומי שלה, ודינם כדין אלו אשר מטעים את תנועת ההיסטוריה, גורמים לאי-הבנת האמת, קושרים קשר סודי עם אויבי החירות, הצדק והיושר ושוקעים בביצת הבגידה, הרמייה, הונאת ההמונים והטעייתם".
העורך הראשי של יומון הממשלה "אל-ת'ורה", מופיד ח'נסה, כתב: "הראיון [של הנשיא אסד ל"ניו יורק טיימס"] התאפיין ב[כך שניתן] בשפה המובנת לעם האמריקני והוא רחוק מן ההסברים התמוהים אותם ניסו להעביר כמה מהעטים להשכיר, תוך זיוף והפצת עלילה...".
העיתונאי הסורי עלי נצר אללה כתב ב"אל-ת'ורה": "אם נגרם נזק לסורים ולערבים האצילים כתוצאה מכתיבתם של בעלי העטים להשכיר ובעלי תפקידים מפוקפקים, הוא נובע מכך שמן המאמרים האלה עולה ריח של ריקבון, בגידה ושיתוף פעולה...".
העיתונאי הסורי בסאם האשם כתב ביומון מפלגת הבעת' הסורית "אל-בעת'": "האם הכריז הממשל האמריקני בשמו של מלך ירדן על פתיחתו של השלב השני בתכנית ההגמוניה [האמריקנית] על המזה"ת? ...מדוע ההתגייסות התקשורתית המפתיעה [בירדן] לקמפיין של האשמות בדויות נגד סוריה...? האם משום שסוריה סירבה להפוך את ירדן לאזור שבו יעברו סחורות ישראליות אל שטחה...?
ההתקפה כנגד סוריה אינה בעלת ערך כשלעצמה... אלא על רקע השמועות על צורך ביטחוני אמריקמי להקים "קשת ביטחון" חדשה במזה"ת, החל בבסיסים הצבאיים האמריקניים בצפון עירק דרך המדבר הירדני ועד ישראל ועבר הירדן...".