בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, נקבע כי יותקנו דודי שמש בדירות הדיור הציבורי [דירות הדיור הציבורי הן דירות בבעלות המדינה שחברות לדיור ציבורי (כגון עמידר, עמיגור ופרזות) מטפלות בהשכרתן עבור המדינה והן מושכרות בדמי שכירות בסכום נמוך ממחיר השוק למי שנמצאו זכאים לכך על-פי נוהלי משרד הבינוי והשיכון]. מכיוון שהחוק מקצה תקציב שנתי מוגבל לצורך כך, נקבעו בתקנות סדרי הקדימות לעניין התקנת הדודים . עוד נקבע בתקנות שיש להקים ועדת חריגים שתהיה מוסמכת לאשר התקנת דודים למשפחות שאינן זכאיות לקדימות לפי התקנות, על-פי אמות מידה שתקבע הוועדה ותפרסם ברבים.
המתלוננת, דיירת הדיור הציבורי, קבלה על שבקשתה להתקנת דוד שמש נדחתה משום שלא נמצאה זכאית לכך לפי סדרי הקדימויות שקבע משרד הבינוי והשיכון (להלן - המשרד) על-פי התקנות. היא ציינה כי מצבה הבריאותי הקשה מחייבה להשתמש במים חמים, וכי ללא דוד שמש יהיו עלויות חימום המים שלה גבוהות מאוד.
הנציבות מצאה כי בהודעה שנשלחה אל המתלוננת ובה נמסר לה על דחיית בקשתה לא צוין כי היא זכאית לפנות לוועדת החריגים. בעקבות הבירור הובא עניינה של המתלוננת לפני ועדת החריגים, אשר אישרה את בקשתה להתקנת הדוד.
עוד העלה הבירור כי בניגוד לנדרש על-פי התקנות, המשרד טרם פרסם ברבים את דבר קיומה של ועדת החריגים ואת אמות המידה שינחו את הוועדה בעבודתה. הנציבות העירה על כך למשרד, וכן העירה לו כי מן הראוי שינחה את החברות המנהלות מטעמו את הדיור הציבורי שיקפידו להודיע לדיירים שנדחתה בקשתם להתקין דוד שמש שהם זכאים לפנות לוועדת החריגים.
המשרד הודיע לנציבות כי הוא יורה לחברות שעליהן להביא את הדבר לידיעת הדיירים. עוד הודיע המשרד כי הוא שוקד על הכנת דפי מידע עדכניים בנושא זכויות הדייר בדיור הציבורי, שיכללו גם מידע על הזכות להתקין דוד שמש ועל הזכות לפנות לוועדת החריגים.
