הרעיון לאשר תעודת עיתונאי ממשלתית לאחר בדיקת שב"כ הוא ביסודו רעיון רע וטוב שהיוזם סיים את תפקידו. אך זאת הזדמנות טובה "לעשות סדר" בנושא במסגרת מערכות העיתונים או בשיתוף עם מועצת העיתונות. עיתונות חופשית - היא נשמת אפה של דמוקרטיה.
לשכת ראש הממשלה הודיעה, על הקפאת הצעדים החדשים שתוכננו לגבי הוצאת תעודות עיתונאי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית. לשכת שרון הודיעה, כי יתקיימו מגעים בין התקשורת הישראלית והזרה במטרה להגיע לנוהלים מקובלים על הצדדים בעניין תעודת העיתונאי. עד כאן הפורמליות היבשה אבל מה מסתתר מאחורי המהלך הקיצוני, עד כדי נקיטת האמצעים של בדיקת שב"כ לפני מתן תעודת עיתונאי ממשלתי.
כבר בפתיחה ראוי להדגיש, כי בדיקת שב"כ לעיתונאים "מריח לא טוב" - ומזכיר משטרים טוטליטריים.
בישראל, שדוגלת ומקיימת עיתונות חופשית ועקרונות של חופש דיבור והבעה, מהלך מעין זה מתפרש ובצדק כמעשה קיצוני ומעורר מחלוקת - ורצון מצד הממשלה לייצר "עיתונות מטעם" - שזה הדבר החמור והגרוע ביותר שיכול לקרות לעיתונות חופשית במדינה דמוקרטית.
עיתונות חופשית היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, עיתונות ללא כבלים וביקורת ממשלתית, היא כלי אפקטיבי לביקורת, לגילויי שחיתות, חריגות, ומנהל תקין.
החשש של לשכת העיתונות הממשלתית, היה יותר בתחום הביטחוני, דהיינו הפרת כללי הצנזורה והעברת ידיעות שיש בהן כדי לפגוע בביטחון המדינה, או מהווים סכנה ממשית לפגיעה בסדרי שלטון ומשפט ויחסי החוץ של המדינה.
חשש זה, אינו תיאורטי וכבר היו דברים מעולם. עיתונים זרים וגם ישראלים, הדליפו לתקשורת המקומית וגם הזרה, ידיעות שגרמו מבוכה רבה לממשלה ומנהיגיה והיו אף מקרים שארועים או מבצעים נדחו או בוטלו עקב הדלפות מוקדמות לעיתונות. לכן החשש ברור וטבעי - אך האמצעי של ביקורת שב"כ על מתן תעודות, לא עומד בפרופורציה לשלטון דמוקרטי.
כמובן, שמתעוררת בעיה עם העיתונות הזרה, שאין להניח, שיסכימו ובצדק - שישראל תבצע בדיקות בטחוניות לעיתונאיה ובכך להטיל ספק או כתם על נציגי אותם מדינות.
אותו עקרון - חל גם על עיתונאים ישראליים ועל העיתונים אותם הם מייצגים - שהרי יש בדרישה לבדיקת שב"כ הבעת חוסר אמון אפריורי באדם ובעיתון.
יחד עם זאת - זה זמן טוב כדי לעשות סדר בנושא "העיתונאי הישראלי" - בתקשורת המקומית. הכוונה לא רק לעיתונים הגדולים , אלא גם למקומונים הקשורים לעיתונים הגדולים וגם לאלה העצמאים או מטעם רשויות מקומיות, כתבי עת, שבועונים ופרסומים אחרים. אסור לשכוח שלקטגוריה זאת שייכים גם אמצעי התקשורת האלקטרוניים שגם בהם יש הרבה עיתונאים שעוסקים באקטואליה לצד שחקנים, בדרנים ואנשי מנהלה למיניהם.
כיום, למעשה אין פיקוח ממשי של אף גוף ממשלתי על העיתונאים - פרט לפיקוח מטעם מערכות העתונים והמקומונים.
לעיתונאים החדשים - אין ולא נדרשת לרוב הכשרה מקצועית או תעודות אקדמאיות ולפעמים מספיק בקשרים פרוטקציה או סתם מזל. כמובן שזה מצב לא תקין.
ראוי לציין - שיש אמנם בתי ספר לעיתונות מטעם מערכות העיתונים או מטעם גופים פרטיים אבל אין בית ספר או קורסים או מכללה - שתהיה מפוקחת על-ידי מועצת העיתונות בשיתוף עם מערכות העיתונים.
מסגרת מעין זו - היא לדעתי חיונית אפשרית - שתעניק יסודות בריאים בעיתונות חופשית תוך לימוד והכשרה מעשיים בפיקוח אנשי מקצוע ובהחדרת נושא "האתיקה המקצועית" בין כללי היסוד הראשונים.
מי שמעין - בחוברות של פסיקת בתי הדין המשמעתיים של מועצת העיתונות - בהן מבחר פסקי דין כנגד עיתונים ועיתונאים בשנים אחרונות יכול להבין שיש הרבה מקרים שהעיתונות כשלה בדיווח הוגן ונאות, בחריגה ופגיעה בכללי האתיקה העיתונאית, בפגיעה באנשים, בחברות ובמשפחות האנשים שהיו במרכז הכתבות הלוהטות. היו מקרים של זלזול באנשים, בחוסר קבלת תגובות כמתבקש מכללי האתיקה הבסיסית ובהפרות נורמות נוספות כמופיע בפסק-הדין, כתם שמוטל באדם, בשמו מקצועו ותפקידו - קשה לתיקון ולפיצוי.
הבעיה הכאובה היא - שלמועצת העיתונות אין סמכויות, אין אמצעי אכיפה - וזה גוף עם "שיניים תותבות" שיש לו מטרות טובות אך אין לו אמצעים לביצוע מטרותיו.
אי לכך - הנני מציע שמערכות העיתונים ביחד עם אגודת העיתונאים - ימצאו דרך נאותה להקמת גוף להכשרת עיתונאים חדשים ומתן השתלמויות שוטפות לעיתונאים פעילים - תוך מתן תעודת עיתונאי לאחר הכשרה וקורס בסיסי - כדי שהתעודה תוכל גם לייצג ולכבד את העיתונאי ואת העיתונות.
הכותב הוא עורך-דין, בעל תאור שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.