שמח בעיר. קרב אגרוף במשקל כבד, תמיד מעורר עניין. התקשורת כמרקחה - עיתונים ועיתונאים נעמדים משני צידי המתאגרפים ומנסחים בבהירות את נימוקיהם בעד ונגד.
מה חבל שבכל המהומה הרבתי, כולל נימה אישית לא מבוטלת של כעס, תסכול ואולי קצת קנאה מצד פרופ' קרמניצר - שכחו את הנושא העיקרי בוויכוח והוא "שלטון החוק" ומהי הדרך הנכונה ליישומו במסגרת החוק, תוך שמירה על עקרונות יסוד, על-פי עקרון "חזקת החפות" ועל חוקי יסוד כמו "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" ושכל אדם הוא ב"חזקת זכאי עד שלא תוכח אשמתו".
תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה - בראש וראשונה, פרט למתן ייעוץ והכוונה לממשלה ומשרדיה, הוא בעיקר ממונה על יישום "שלטון החוק", על שמירה על מסגרות הדין, על הוראות וצווי בית משפט ועל שמירה ולחימה ללא פשרות על זכויות היסוד של האזרחים. בכל הפרמטרים האלה עמד רובינשטיין בכבוד כאיש ישר, הגון, ידען, שחותר ללא לאות להגן על האזרח, על השלטון ועל האיזון ביניהם.
נכון, שאפשר להעביר ביקורת על התנהלותו ואפילו על החלטותיו של היועץ - שנעשו גם על-ידי כותב שורות אלה, כגון שהוא איטי מידי, הססן, לא חד והחלטתי, ולדוגמא אפשר להביא את הדוח האחרון המתייחס לניצב מזרחי. העובדות והתנהלות של ר' אגף החקירות במשטרה היו שגויות ומנוגדות לצווי בית משפט, פוגעות בזכויות יסוד ידועות ומקובלות - ולמרות זאת ההמלצות היו אנמיות, לא חד משמעויות - שהביאו עליו את התנפלות העיתונות והפרקליטות.
אין ולא יכולה להיות מחלוקת משפטית, שהאזנות סתר לא חוקיות, מנוגדות או חורגות מצווי בית משפט - אסור שימצאו בקלסר נפרד ועוד תחת הכותרת "תיק פוליטי" בכספת מאובטחת של ניצב מזרחי. גם לאחר שתומללו - נניח מתוך טעות או חריגה טכנית - היה צריך מייד להשמידם. זאת הדרך הנכונה והיחידה וכל היתר הם תירוצים וגמגומים משפטיים לא רלוונטיים ולא רציניים.
הטענה של פרקליטת המדינה - שהקלסרים האסורים נמצאו בכספת ואילו היועץ לא היה מעלה את הנושא - הם היו שם עד היום ואיש לא היה יודע עליהם - היא טענה מקוממת, מרגיזה ושגויה.
ונניח שהקלסרים האסורים האלה - ישארו בכספת מה יקרה אחרי שניצב מזרחי יפרוש או יעבור תפקיד. האם יקח אותם איתו למשמרת או ישאיר אותם לבא אחריו - ומה הלאה? ואם האחר יחליט להוציאם או להדליפם או להשתמש בהם לסחיטה פוליטית או אישית - האם זה רצוי לא? האם זה יכול לקרות - כן! המסקנה - ברורה ולכן היועץ צודק אם לא למעלה מזה.
רק להזכיר לקוראים שבכספת של מזרחי - התגלו גם ראיות חיוניות שלא הגיעו לידי התביעה, הסניגוריה ובית המשפט במשפט נמרודי - ועל כך ננזף קשות על-ידי בית המשפט המחוזי בת"א.
התקפתו החריגה והחריפה של פרופ' קרמניצר על היועץ רובינשטיין, תוך שהוא מכנה אותו יועץ כושל שלא מבין את תפקיד העיתונות - הוא מביך למדיי. צר לי, שעלי לקבוע, שהפרופסור הנכבד, לא מבין את תפקידו של היועץ המשפט לממשלה וגם לא כל כך את תפקיד העיתונות - וזאת למרות קדנציה של נשיא מועצת העיתונות. כפי שהסברתי לעיל - תפקיד היועץ ליישם את שלטון החוק לרבות הוראות וצווי בית המשפט, ועל כך אין לבוא עליו בטרוניה וביקורת.
רובינשטיין - לא היה היועץ הטוב ביותר או הבולט ביותר בשורת היועצים - אך הוא רחוק מלהיות יועץ כושל. ולגבי הטענה של כב' השופטת סירוטה - שהיועץ לא יתבכיין אם הוא לא סובל את חום המטבח שלא יכנס לשם - הרי מדובר בתגובה לא מכובדת ולא שגרתית וחריגה של שופטת מכהנת שראויה לנזיפה. ובאשר לטענתה - שיש לה תומכים גם בפרקליטות, שניצב מזרחי הוא העומד בשער בין שלטון החוק והלחימה בפשע - מדובר באמירה כוללנית ולא במקומה במקרה הספציפי. לחימה בפשע ובשחיטות - כן! בנמרצות בהתמדה בהקרבה - ללא ליאות - כן! מנוגד לחוק ומנוגד לצווי בית משפט - בשום אופן לא! לא לשכוח את האמרה העממית - "מוטב שעשרה אנשים אשמים ייצאו זכאים, מאשר חף מפשע אחד יורשע" - זה תמצית שמירה על זכויות יסוד - ועל "חזקת החפות".
צר לי לומר, שנשיא מועצת העיתונות היוצא, פרופ' קרמניצר, לא מבין במלואה את תפקידה של העיתונות שתפקידה לדווח, לסקר, לחקור, להעביר ביקורת. לעיתונאים מותר לפרסם טור אישי עם דעותיהם ותפיסתם - אך אסור, באסור חמור, לפי כל הקריטריונים וכללי האתיקה העיתונאית - לדווח בצורה חד ממדית, חד צדדית, לא אוביקטיבית, ללא הצגת כל העובדות הרלוונטיות, לשפוט ולהרשיע בטרם משפט ולגזור את הדין בטרם עת. או עיתון שלוקח צד אחד, במלחמה על שלטון החוק, עיתון שלא נותן ייצוג לדעות נוגדות, מוחק ומשתיק קולות נוגדים מתוכו. לא זכור לי שמועצת העיתונות יצאה כנגד התופעה האנטי דמוקרטית והאנטי עיתונאית מעין זו.
כבר כתבתי בעבר, שיש עיתונאים שלא רק מדווחים ומגלים פרשיות - אלא גם נלחמים במשטרה, בפרקליטות, ביועץ ולפעמים גם בבית משפט, אם דעתם והמלצותיהם לא מתקבלים - זה קרה לא מעט בעבר. זה פסול זה חמור והדוגמאות לכך רבות, ביניהם - זה היה בולט בפרשת בראון-חברון, פרשת חקירת נתניהו, פרשת דרעי ולאחרונה פרשת ניצב מזרחי והאי היווני.
לא שמעתי, לא ראיתי את נשיא מועצת העיתונות מעיר, מבקר או מביע תרעומת על חד צדדיות, על נסיון לא חוקי ולא הוגן להשפיע על תוצאות חוות הדעת בפרקליטות - אך מוצא זמן ומקום לתקוף את היועץ על העמדה לדין של פרקליטה מדליפה, ביודעין בזדון בכוונה להפיל ר' ממשלה שנבחר בצורה דמוקרטית ברוב מוחץ תוך פגיעה אנושה בפרקליטות.
כנראה שיש לנו דעות שונות על מהות תפקידה של מועצת העיתונות ועל תפקידה על עיתונות חופשית - ועל דרכי יישום "שלטון החוק".
_____________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תאור שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.