מתקפת הפרסום בפקסים ואיך מתמודדים עימה

במהלך השנים האחרונות פשטה בישראל התופעה של דיוור ישיר באמצעות פקסים (תת-משפחה למשפחת הדיוור הישיר הטורדני בדואר). עשרות אלפי תשדורות פקס פרסומיות מגיעות למכשירי פקס פרטיים ועסקיים בכל יום (ובמיוחד בכל לילה) וטורדות את שגרת יומם ולילם של הנמענים. שלא באשמתם מוצאים עצמם רבים "מותקפים" על-ידי תשדורות שלא הזמינו מעולם. המחוקק הישראלי כבר נתן לכך פתרון חלקי, ושוקד בימים אלה, על השלמתו. החוק (חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981) קובע כי דיוור ישיר הוא פניה אישית לאדם (לרבות חברה), בכתב, בדפוס, בטלפון, בפקסימליה, בדרך ממוחשבת או באמצעי אחר, בהתבסס על השתייכותו לקבוצת אוכלוסין, שנקבעה על פי איפיון אחד או יותר של בני אדם (או חברות) ששמותיהם כלולים במאגר מידע. עוד מוסיף וקובע החוק כי "לא ינהל אדם ולא יחזיק מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר, אלא אם כן הוא רשום בפנקס (פנקס מאגרי המידע - ת.ר.) ואחת ממטרותיו הרשומות היא שירותי דיוור". על-פי חוק על המנהל או המחזיק מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר, להחזיק ברשותו רישום המציין את המקור שממנו קיבל כל אוסף נתונים המשמש לצורך מאגר המידע ומועד קבלתו, וכן למי מסר כל אוסף נתונים כאמור. החוק מוסיף וקובע כי כל פניה בדיוור ישיר תכיל באופן ברור ובולט את המידע כדלקמן: 1. ציון כי הפניה היא בדיוור ישיר, בצירוף ציון מספר הרישום של המאגר המשמש לשירותי דיוור ישיר בפנקס מאגרי מידע; 2. הודעה על זכותו של מקבל הפניה להימחק מן המאגר בצירוף המען שאליו יש לפנות לצורך כך; 3. זהותו ומענו של בעל מאגר המידע שבו מצוי המידע שעל פיו בוצעה הפניה, והמקורות שמהם קיבל בעל המאגר מידע זה. כל אדם זכאי לדרוש, בכתב, מבעל מאגר מידע המשמש לדיוור ישיר, שמידע המתייחס אליו יימחק ממאגר המידע. כמו-כן זכאי כל אדם לדרוש, בכתב, מבעל מאגר המידע המשמש לשירותי דיוור ישיר או מבעל מאגר המידע שבו מצוי המידע שעל-פיו בוצעה הפניה, כי מידע המתייחס אליו לא יימסר לאדם, לסוג בני אדם או לאנשים מסויימים, והכל לפרק זמן מוגבל או קבוע. עם מתן הודעה כאמור על בעל מאגר המידע לפעול בהתאם לדרישה ולהודיע לאדם, בכתב, כי פעל על פיה. לא הודיע כאמור תוך 30 ימים מיום קבלת הדרישה, רשאי האדם שהמידע מתייחס אליו לפנות לבית-משפט השלום כדי שיורה לבעל מאגר המידע לפעול כאמור. פעולה בניגוד לאמור דלעיל מהווה עוולה נזיקית ברת פיצוי. במקרים רבים עושים משגרי הפקסים ניסיונות בלתי מבוטלים שלא לחשוף את זהותם (אלא את זהות המפרסם בלבד). כך למשל יתקל הנמען במקרים רבים במספר פקס פיקטיבי או בלתי מזוהה ובצורות הסוואה שונות של זהות השולח. במירב המקרים גם פניה טלפונית (אם צוין טלפון) לא תביא לפתרון הבעיה. נמעני הפקסים מוצאים עצמם מממנים את עלויות הפרסום (דפי הפקס), משחיתים זמנם ואובדי עצות. לאותם ניזוקים כדאי יהיה לשקול ברצינות הגשת תביעה כנגד משגר הפקס (או אם לא קיים כנגד המפרסם המופיע בו כ"שולח" או "מעוול במשותף" העשוי לשאת אף הוא באחריות). אין סיבה שהמטרידים לא ישאו בעלויות והוצאות ביטול זמנכם, הטרדתכם ועגמת הנפש הנגרמת לכם. את התביעה ניתן להגיש בבית-המשפט לתביעות קטנות או בבית-משפט השלום. "מכת המדינה" של שיגור הפקסים הפרסומיים באה לארצנו אך ורק בשל כדאיות כלכלית. עלות שיגור הפקס היא אפסית (במיוחד בהשוואה לעלות דיוור ישיר בדואר) והפרסום זוכה לחשיפה מלאה כך שהמפרסמים ומשגרי הפקסים יוסיפו וטרידו אתכם כל עוד תהיה להם כדאיות כלכלית לכך. מגמה חדשה, רצויה וראויה של הגשת תביעות אזרחיות לפיצוי בשל אותם מעוולים עשויה בהחלט להביאם לשנות את דעתם. נראה כי המחוקק גילה לאחרונה כי לשון החוק לוקה בחסר וכי הוא אינו מספק מענה הולם לחדירה החוזרת ונשנית לחייהם של האזרחים. נראה כי המחוקק לא השכיל לצפות "מגיפה" של פרסומי פקס (או את השלכותיה) וכי את ההודעה ה"פשוטה" שעל הניזוק למסור לשולח כדי שזה האחרון יחדל ממנהגו - יהא עליו למסור לעשרות שולחים. מובן מאליו כי הדבר הפך את לשון החוק לפלסתר וכי האמצעי היחיד שעשוי לעמוד עתה לאזרח כנגד אותה פגיעה בשגרת חייו הינה תביעת פיצויים. לאחרונה פנתה המועצה הישראלית לצרכנות לכנסת בבקשה לבצע תיקונים בחוק הגנת הפרטיות. הוצע להוסיף סעיף הקובע כי תאסר העברת מידע בדרך התקשרות בבזק אלא אם הנמען ביקש את המידע או זכאי לקבלו מכוח חוזה או חוק, מפורשות, זולת אם הפניה אינה פרסומת ויש בה תועלת ישירה לנמען. בתיקון המוצע נקבע גם קנס כספי נכבד (13,000 ₪). ראוי היה כי המועצה לצרכנות כמו גם הכנסת ילכו צעד נוסף קדימה ויאפשרו אכיפה פעילה של האזרחים (דוגמת זו המקובלת בארה"ב למשל). במסגרת זו יוכלו האזרחים עצמם לנהל את ההליך כנגד העבריין ובסיומו לזכות בפיצוי כספי נכבד ובחלק מהקנס. בכך תשוחררנה רשויות אכיפת החוק שנטל נוסף אמור ליפול עליהן והאכיפה תבוצע באופן יעיל ואפקטיבי הרבה יותר תוך פיצוי הניזוקים עצמם. כמו-כן ראוי היה לקבוע במפורש אחריות של המפרסם עצמו במידה ולא ברורה מהפרסום זהות שולח הפקס. עד לתיקונו של החוק ראוי היה כי הניזוקים יפסיקו להבליג על החדירה הגסה לפרטיותם והשחתת זמנם וכספם וישיבו מלחמה שערה - שהרי אם כבר משחיתים את זמנכם - לפחות שישלמו לכם על כך.

_________________

תוכן הרשימה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו בביצוע ו/או בהמנעות מביצוע פעולה כלשהי.

הכותב הוא עו"ד, חבר וועדת החקיקה למדע וטכנולוגיה, ועדת המחשוב, ועדת הבנקאות וועדת תביעות ייצוגיות של לשכת-עורכי-הדין. כל הזכויות שמורות למחבר.