ב-17 בדצמבר שנת 2003, חגגו בוודאי במרתפים האפלים של הליגה הערבית בקהיר מלאת 56 שנים להחלטתם ההיסטורית לפתרון הבעייה היהודית בארץ ישראל. אל החוגגים הצטרפו אולי כמה מחותמי הסכם ז'נבה, המציינים את כסילות היהודים. ראוי שהדי חגיגה זאת יגיעו לידיעת קוראי עברית ולידיעת שאר באי עולם.
בין 12 לבין 17 בדצמבר בשנת 1947, כונסה מועצת הליגה הערבית בקהיר(מושב I-7) בראשות נציג לבנון והניחה יסוד להחלטה הנפשעת בתולדות העמים בעת החדשה, החלטת הליגה הערבית 207:
חיסול יהודי פלשתין וטיהור ארץ זו מהם לחלוטין.
החלטה 207 מטעמן של 7 מדינות ערב ביחד עם נציגי האספסוף הערבי בארץ-ישראל, נוצרה בהשראת ועידת ונזה (Wannsee; 20.1.1942), בה הוחלט על ביצוע ה"פתרון הסופי של הבעייה היהודית באירופה".
מנהיג האספסוף הערבי בארץ ישראל, חג' אמין מוחמד אל-חוסייני, הסתופף בשנות מלחמת העולם בחצרו של היטלר בברלין. המופתי הגדול אולי הקדים אפילו את היטלר. בתשובה לשאלה בועדת פיל מה יעשו הערבים עם היהודים לאחר שתיכון מדינה ערבית בפלסטיין,11 שנה לפני שבאה לאויר העולם החלטה 207, השיב המופתי: "הסירו דאגה מלבכם, אנחנו נדע לטפל בהם".
החלטות ונזה נמחו עם תבוסת גרמניה הנאצית והוצאתם להורג של ראשי הפשע. החלטה 207 נותרה בעינה גם לאחר 56 שנים.
פשעי קהיר אינם מתיישנים משני טעמים: ראשית, החלטה 207 מעולם לא בוטלה; שנית, בחוק הפלילי של מדינת ישראל אין התיישנות לפשעים כאלה. נוסח החלטה זאת, המאיימת לחסל את יהודי ארץ ישראל, יוצר מצב משפטי שבו כל מעשה הנעשה בהשראת החלטה 207 ושיש בו לפגוע בקיבוץ הלאומי של יהודי ארץ ישראל חל עליו "חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, תש"י-1950". להלן הקטע הרלבנטי מתוך החוק:
"בחוק זה, "השמדת-עם" פירושה - אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי (להלן - "קיבוץ"), באשר הוא קיבוץ כזה.
ואלה המעשים:
(1) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ;
(2) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ;
(3) העמדת הקיבוץ בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא להשמדתו
הגופנית, כולו או מקצתו;
וכן
(א) האשם באחד המעשים המפורטים להלן, דינו כדין האשם בהשמדת-עם. ואלה המעשים:
(1) קשר לבצע השמדת-עם;
(2) הסתה לבצע השמדת-עם;
(3) נסיון לבצע השמדת-עם;
(4) השתתפות בהשמדת-עם.
האשם בעבירה לפי חוק זה יבוא על עונשו, בין שהוא מושל הנושא באחריות מכוח החוק, בין שהוא חבר של מוסד מחוקק, בין שהוא פקיד-ציבור ובין שהוא אדם פרטי. אין התיישנות בעבירות לפי חוק זה ואין בית המשפט רשאי להקטין מהעונשים המפורטים בחוק.
חוק זה בא בעקבות האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, שנתקבלה על ידי עצרת האומות המאוחדות ביום ז' בכסלו תש"ט (9 בדצמבר 1948)".
מנוסח החוק עולה, כי אין הבדל אם הפושעים הצליחו לבצע את זממם ולהביא לרצח המונים, או שביצעו מעשי רצח מוגבלים ביחס אולם היו מודרכים במעשי הפשע על-ידי השאיפה לבצע השמדת עם, דהיינו חיסול יהודי פלשתין וטיהור ארץ זו מהם לחלוטין.
לאור תוקפה המתמשך של החלטה 207 הרי שכל השתייכות לאחד מארגוני הפשע שבזיקה לליגה הערבית, למדינות ערב או לארגוני הפשע של האספסוף הערבי בארץ ישראל - כל אלו הפועלים כנגד מדינת ישראל והיהודים וכל פעולה מטעם אותם ארגוני הפשע - מתייגת את הפושעים כנושאים בפשע של השמדת עם .
כיצד באה לעולם החלטה 207 וכיצד נתגלו עקבותיה?
באתר הליגה הערבית:
www.al-bab.com/arab/docs/league.htm
קיים קישור לאתר המפרט את מושבי הליגה הערבית:
[קישור]
מושב 1 של הליגה הערבית נתכנס בקהיר בחודש יוני 1945. לאחריו נתכנסו מושבים נוספים שאינם שייכים לעניננו, אך ניתן לקרוא אודותם באתר שצויין
[קישור]
במושב 7 שהתכנס בעליי (מזרחית לביירות) באוקטובר 1947, נתקבלו מספר החלטות והאחרונה בהם החלטה 206.
לאחר מושב 7, התכנס בחודש דצמבר 1947 מושב I-7 ובו "לא פורסמו החלטות לידיעת הציבור".
מושב 8 התקיים בפברואר 1948, ובו נתקבלו כמה החלטות שאינן לעניננו. הראשונה במניין ההחלטות, החלטה 208.
מכאן שבין מושב 7 לבין מושב 8 קיימת החלטה נוספת והיא החלטה 207. מושב I-7 הוא בעל חשיבות מכרעת בתולדות הליגה הערבית. במושב זה התמנה לראשונה מפקד כללי לכל חילות המשלוח של צבאות ערב וכן נדונה בעיית פלשתין לאחר החלטת העצרת הכללית של האו"ם מיום 29.11.1947. הנקודה המכרעת היא, שההחלטות לא הובאו לידיעת הציבור. בלתי אפשרי שבמושב זה לא נתקבלה כל החלטה. אין גם טענה כזו, אלא נטען רק כי ההחלטה לא פורסמה. מדוע? ישנה סיבה ברורה לכך, ההחלטה סותרת את כל דיני המלחמה ומעמידה את כל האחראים להחלטה כפושעים נגד האנושות.
על תוכן החלטה 207 אנו למדים מתוך דו"ח ועדת חקירה עירקית המתאר את גורמי תבוסת הערבים בשנת 1948. תרגום עברי של דו"ח ועדת החקירה העירקית יצא לאור, בחודש מאי 1954 כספר בשם "מאחורי הפרגוד, ועדה פרלמנטרית עירקית על המלחמה בישראל" בתרגומו של סרן ש. שגב (סאבג), בהוצאת "מערכות - צבא הגנה לישראל" (תודתי נתונה לד"ר אריה יצחקי שהפנה תשומתי לספר זה). תרגום דו"ח ועדת החקירה לעברית יצא קרוב לחמישים שנה לפני שהחלטות הליגה הערבית הפכו זמינות לכל באמצעות האינטרנט.
עמוד 77 בספר מתאר את מינויו של אמיר לווא (גנרל) איסמאעיל צפואת (Safwat), גנרל עיראקי, למפקד כללי של הכוחות הלוחמים בפלשתין.
לפי המסמך, המזכיר הכללי של הליגה הערבית הבטיח לאמיר-לווא איסמאעיל צפואת כי שתי מטרות המלחמה שתוארו הן לאשורן מטרות המלחמה:
א. חיסול יהודי פלשתין וטיהור מדינה זו מהם לחלוטין.
ב. הידוק חבל הקרב על צוארי היהודים ואילוצם - בכוח הנשק - לקבל את תנאי הערבים.
ברור כי המטרה השניה, "הידוק חבל הקרב על צוארי היהודים", אינה המטרה הראשית אלא מטרה משנית, אם הראשונה לא תצלח; אם תרצו, המטרה השניה הינה "עידון" של הראשונה.
ברור גם, כי ניסוח החלטות דוגמת החלטות ונזה אינו בסמכותו של המזכיר הכללי של הליגה הערבית, עבדול רזאק עזאם, ואלו הן ההחלטות של מליאת הליגה הערבית שנותרו עלומות ולא הובאו לידיעת הציבור, אולם רוחן שרתה מאז ועד היום הזה על כל מעשיהם של ארגוני הפשע הערביים.
ההוכחה שהובאה לעיל בדבר הסמיכות שבין דיוני הליגה הערבית, דו"ח ועדת החקירה העירקית ומעורבות מזכיר הליגה הערבית עבדול רזאק עזאם הינם ראיות נסיבתיות מעיקרן, אולם ראיות אלו הן כה בולטות, עד שהן מעבירות את נטל ההפרכה אל הליגה הערבית.
לא היתה בתולדות העמים החלטה נפשעת כהחלטה 207 של הליגה הערבית, שכן החלטות ונזה נרקחו על ידי מנהיגות גרמניה הנאצית בלבד, ואילו החלטה 207 על-ידי כל מנהיגי ערב.
צירופן של מדינות נוספות לשבע החברות הוותיקות בארגון הפשע של הליגה הערבית מכניס גם אותן לחבורת הפשע. גם החלטות ועידת ונזה לא הובאו לידיעת הציבור, ונתגלו רק עם תבוסת הנאציזם. החלטה 207 הדריכה את ארגוני הפשע הערבייים בכל מעשיהם. לא לחינם אנו שומעים לעתים מזומנות מפי רבי מחבלים למיניהם שהפתרון היחיד לבעיית פלשתין יהיה בחיסול הישות הציונית.
בגלל עוצמתה הצבאית של גרמניה הנאצית, התעלמו האומות החופשיות בשנות ה-30' של המאה שעברה מחוקי נירנברג ורדיפת היהודים בפרט, ומהתוקפנות הנאצית בכלל, והתעלמות היא שהולידה את מלחמת העולם השניה.
התעלמות האומות החופשיות מהחלטות הליגה הערבית להשמדת היהודים בארץ ישראל, תוצאתה הנוכחית היא טרור מוגבל; התוצאה העתידית - טרור אימתני.
__________________
- חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני