העין שלנו מלאה בג'ל שקוף שנקרא זגוגית (Vitreous) ששומר על צורת ומרקם העין. הג'ל הזגוגי מורכב בעיקר ממים וחלבון שנקרא קולגן. עם הגיל, הג'ל מקבל מרקם מימי יותר ועלול לאבד מחוזקו וצורתו, להתרחק מהרשתית ולהתכווץ לכיוון מרכז העין. שינוי זה אשר מופיע סביב גיל 50 הינו טבעי ולא בהכרח גורם לפגיעה בראייה, ועל כן רוב האנשים כלל אינם מודעים להתרחשותו ולא חווים סימפטומים.
אולם, בחלק מהאנשים
היפרדות זגוגית העין (PVD) עלולה לגרום לדימום ולדמעת ואם אינה מטופלת אף להוביל לאובדן ראייה קבוע ובלתי הפיך. מטופלים קצרי ראייה, אחרי ניתוח קטרקט או שעברו חבלה כלשהי בעין נמצאים בסיכון מוגבר לפתח PVD ובגיל מוקדם יותר.
תסמינים:
כאמור, לרוב היפרדות הזגוגית כלל לא גורמת לתסמינים כלשהם או לפגיעה בראייה. אם אכן מופיעים המטופל עשוי להתלונן על כתמים כהים זעירים שנעים בשדה הראייה ויכולים להיראות כמו זבובים מעופפים, שערות או קורי עכביש. חלקיקים אלו נקראים floaters והם מהווים את הסימפטום הנפוץ ביותר ב-PVD.
תסמינים אחרים יכולים להיות הבזקי אור וחושך בקצוות שדה הראייה, אך זה עלול גם להעיד על קרע או
היפרדות רשתית, דבר שמהווה מצב חירום רפואי ומחייב קבלת טיפול רפואי מהיר. התסמינים יכולים להופיע בעין אחת או בשתיהן, ואם מופיעים בעין אחת בלבד סביר להניח שיופיעו בשנייה בתוך שנה.
אבחנה:
רצוי לבצע בדיקת עיניים שגרתית פעם בשנה שמאפשרת לזהות מצבים כמו PVD בשלב מוקדם ולמנוע סיבוכים בהמשך. בבדיקה הרופא משתמש בטיפות להרחבת האישונים ובמנורת חריץ כדי לחפש סימנים שמעידים על היפרדות הזגוגית או על סיבוכים שנגרמו על ידה כמו דימום, רקע ברשתית והיפרדות רשתית. ייתכן כי רופא העיניים ייעזר בבדיקות נוספות כמו OCT (בדיקת הדמיה מתקדמת שמספקת תמונה דו-או תלת ממדית של שכבות הרשתית השונות) ואולטרסאונד של העין.
טיפול:
הגופיפים הצפים או ההבזקים בדרך כלל משתפרים תוך שלושה חודשים ללא טיפול, אך נדרש מעקב רופא עיניים בזמן זה על-מנת לוודא שאין פגיעה ברשתית. אם הגופיפים הצפים ממשיכים להפריע אחרי כמה חודשים הרופא יציע אפשרות של טיפול בלייזר או טיפול ניתוחי להוצאת הג'ל הזגוגי וניקוי הגופיפים הצפים.
אם המצב הסתבך ויש קרע או היפרדות רשתית יש צורך לטפל בהתאם ובאופן דחוף בכדי למנוע פגיעה בלתי הפיכה בראייה.
