סממני ההתפכחות בבריטניה ובארה"ב, נוכח חוסר היכולת לאשש הימצאותו של נשק להשמדה המונית בעירק, היו רק עניין של זמן.
תמרוני יחצ"נות של הממשל בוושינגטון ובלונדון אך דחו את הקץ בסוגיה זו, שכן דעתם של רבים במדינות אלה לא נחה ממהלך העניינים בעירק, והביקורת ה"כבושה" כלפי התנהלות הקברניטים טרם ייזום המלחמה, פרצה אל מרכז הבמה התקשורתית.
הקמת ועדות חקירה באשר לאיכות הערכות המודיעין ערב המלחמה בעירק, בהנחיית ראש ממשלת בריטניה, בלייר, ונשיא ארה"ב, בוש, עלולה להצטייר כראשיתו של "ציד מכשפות", במסגרת שירותי הביון הממלכתיים. מה שאינו נכלל במנדט של הוועדות הוא - איכות תהליך קבלת ההחלטות שהובילו לפתיחה במלחמה נגד משטרו של סדאם חוסיין.
אינדיקציה ראשונה למה שצפוי בהמשך הדרך היא התבטאותו הברורה של ראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, ב-5 בפברואר, לפיה - הסוכנות שבראשה הוא עומד מעולם לא הציגה את עירק כסכנה מיידית בתחום הנשק להשמדה המונית, אלא רק ציינה את יכולותיו של סדאם חוסיין.
ראוי להזכיר כי הפניית הזרקור האמריקני כלפי עירק נעשתה בכותרת של מלחמת חורמה בטרור, בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר 2001; בהמשך "עודכנה" עילה זו, הפעם לפעולה נמרצת לסיכול תוכניות הנשק להשמדה המונית של סדאם חוסיין, המהוות סכנה לשלום העולם.
השימוש בדגל הבלתי-קונבנציונלי כארגומנט המרכזי, וככזה הראוי להיחשב כ-"קאזוס בלי" ,נישא בגאון בידי דובריו הבולטים של ממשל בוש, שר ההגנה ראמספלד והיועצת לביטחון לאומי רייס, וסחף אליהם גם את מזכיר המדינה פאוול, אף כי זה האחרון היה נחרץ פחות.
מסע דומה במאפייניו התנהל בעברו האחר של האוקיינוס האטלנטי, כאשר ראש ממשלת בריטניה מוביל מהלך מיליטנטי בלוויית "קמפיין" מתוזמר היטב, כאמצעי שכנוע גורף בפרלמנט ובציבוריות הבריטית.
המסד המודיעיני שהוצג על-ידי דוברים בולטים בשתי המדינות, כראיה מרשיעה וכפסיפס הבנוי כ-"דבר דבור על אופניו", לא הותיר מקום להטלת ספק ולו הקל שבקלים.
ההתייחסות המבטלת של ארה"ב כלפי ממצאי הדוח השקול של מזכ"ל האו"ם והסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית, בנוסח "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", והנחישות לממש את המהלך ההתקפי למיגור משטרו של סדאם חוסיין, ללא מטריה של האו"ם או של נאט"ו, מותירות, בדיעבד, שובל של סימני שאלה.
ניכר כי ממשל בוש הטיל חיתתו על המקטרגים, מבית ומחוץ, ו"שיחרר" כמעט בלא מגבלות, חומר מודיעיני שהיה בו כדי להזין את ה"תיק העירקי" ולרפד את מערכת ההצדקות ליוזמת המלחמה.
התמוטטות משטרו של סדאם וקריסת צבאו, היו בבחינת יריית הפתיחה למאמץ נמרץ של סריקה שיטתית, בתנאים מיטביים, למציאתו של "אקדח-עשן", שיוכיח לעולם כי הייתה לגיטימציה איתנה למלחמה כוללת לפירוקה של עירק מן הנשק להשמדה המונית.
הצירוף של אפס תוצאות בהקשר לחשיפת נשק להשמדה המונית, לצד פיגועי הטרור הקטלניים, אליהם נחשפו חיילי ארה"ב ובריטניה בעירק, פערו סדק רחב בחומת הביטחון העצמי של בוש ובלייר.
זאת ועוד, הסבירות המוחשית להפיכת הסוגיה העירקית ל"תפוח אדמה לוהט" במערכת הבחירות בארה"ב אינה מבשרת טוב למחנה בוש.
יצוין כי המימד הישראלי בהקשר לתהליכים שהובילו למלחמה בעירק הוא משני עד בלתי-קיים, הגם שבהיבט התוצאתי, ישראל היא אחת הנהנות העיקריות מיתרונות אסטרטגיים הנובעים מביטולה המעשי של "החזית המזרחית", ומצמצום איום טילי "שיהאב" מאירן, לפחות כל עוד שולטים האמריקנים בעירק.
מחקר שפורסם לאחרונה מטעם מכון "יופה" באוניברסיטת ת"א ( נוב' 2003 ) טוען כי "המודיעין הישראלי היה שותף מלא לתמונה המודיעינית שהוצגה על-ידי הביון האמריקני והבריטי בהתייחס ליכולות הבלתי-קונבנציונליות של עירק. בנוסף להערכה מחמירה של מימד היכולות, הוערך גם כי עירק עלולה להפעיל יכולות אלה נגד ישראל".
כותב המחקר קובע כלקח מתבקש, כי "הערכה מוקצנת של איום, כרוכה בעלויות החייבות להיות שקולות למשקלו של הסיכון המוחשי". במילים אחרות, בישראל לא הוצפו ספקות באשר לאמינות מסד הנתונים הכולל שבידי השירותים של ארה"ב ובריטניה, ובנוסף לכך, "תורגמה לפקודות" הנגזרת הספציפית הנוגעת לסיכון הנשקף לישראל מיכולותיה הכוללות של עירק.
ברם, זכות הראשונים בעניין בדיקת איכות המודיעין הישראלי ערב המלחמה בעירק, שמורה ליו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ד"ר יובל שטייניץ, שמסקנות בדיקת הצוות שבראשותו אמורות להתגבש במהלך השבועות הקרובים.
בהקשר זה עשוי להימצא עניין בדברים שפרסם כותב רשימה זו בשבועון "מקור ראשון" ( 28 פבר' 2003) בכותרת "בזכות הספק" ובהם: "...הביקורת הלגיטימית על ההתנהלות הישראלית בסוגיה הנדונה (עירק), מחווירה לעומת התמיהות שראוי להציף בהתייחס למערכת השיקולים המנחים את הארגומנטציה האמריקנית באשר ל'קייס' העירקי".
"המדאיג מכל בסוגיה זו הוא תופעת הצייתנות האבסולוטית המאפיינת את כל שדרות הממשל בוושינגטון, גם בהינתן
סממנים שיש בהם כדי לערער את איתנות הקביעה כי עירק היא האיום הראשון במעלה על שלום העולם" ..."בישראל שלאחר מלחמת יום הכיפורים, לא מעט בהשראת דוח ועדת אגרנט, ניתן עידוד לזכות ואולי אף לחובת השמעת הדעה האחרת, לתמיכה בפלורליזם רעיוני ולפסילת המונוליטיות המחשבתית".
"המציאות האמריקנית המעגנת את המליצה השוביניסטית "הבוס אינו תמיד צודק אבל הוא תמיד הבוס", אמורה להטריד את כל חסידי ארה"ב הנאחזים בחזונו של תומס ג'פרסון, ולהעלות סימן שאלה באשר להישענות על מורשת "אם כל הדמוקרטיות".
"...הטיעונים לניהול מערכה כוללת לעקירת משטר רשע ולהשתתת סדר חדש, בנתונים של אי-ודאות מודיעינית, נעשים קלושים מרגע לרגע..."
דומה כי לדברים שלעיל' חיוניות אקטואלית יותר מאי-פעם; אפשר אפוא שגם מימד "תמימות הדעים" בקרב קהילת המודיעין מול נחרצות של הקברניטים, יהווה מושא לבחינה במסגרת המנדט של ועדות החקירה בוושינגטון ובלונדון.
הכותב הוא אל"מ (במיל')
