במקרים רבים מספק בעל מקצוע שירות ללקוח אך אינו טורח או שוכח להחתימו על הסכם שכ"ט מסודר. לעיתים מבקש הלקוח, בדיעבד, לעשות שימוש בעובדה זו כדי לחמוק מתשלום עבור השירות שקיבל. מתברר שגם הסכמה שבעל-פה היא הסכמה וגם כאשר אין הסכמה בכלל (להבדיל מסירוב) יחוייב במקרים מסוימים הלקוח בתשלום עבור השירות שקיבל.
במקרה שהיה (ת.א. 59147/01 (שלום-ת"א) יגאל שרייבמן-בעז שרייבמן, אדריכלים נ' סע"ן זהב בע"מ ואח', פסק-דינו של השופט מרדכי בן חיים מיום 1/3/04) הזמין לקוח שירותי תכנון ממשרד אדריכלים. עד לסיכום תנאי השירות הסופיים בין הצדדים, שארכו תקופה ממושכת במהלכה הוחלפו טיוטות, כמעט והסתיימה הכנת התוכניות עבור הלקוח. או אז הודיע הלקוח למשרד האדריכלים כי אינו מעונין לשכור את שירותיהם ולשלם כל שכ"ט עבורם ואף עבור העבודה שבוצעה עד לאותו מועד.
בית המשפט קבע, כי לא כל שהוחלף בין הצדדים היתה טיוטה לצרכי מו"מ אשר אין בה כדי לעמוד בדרישת המסויימות המתחייבת לצורך כריתת הסכם בין הצדדים. לעומת זאת, השתכנע בית-המשפט כי הצדדים הסכימו על תשלום שכ"ט חלקי לפי יחידת תכנון.
במקרה אחר (ע"א 474/80 גרובר נ' תל יוסף, פ"ד ל"ה(4), 45), אליו התייחס בית-המשפט במקרה האמור נקבע כי "יתכנו מקרים בהם גם אדם שדרכו לשרת בשכר מבצע עבודה מסויימת, בידיעה כי בגינה לא ישולם לו שכר או לא ישולם לו, כל עוד לא הגיע לכלל הסכם סופי עם המזמין על מסירת העבודה לביצועו. כך הוא למשל כאשר אדריכל מגלה עניין בקבלת עבודה מסויימת הקוסמת לו מטעם זה או אחר ולקידום עניינו מכין תכניות ומגישן למזמין במגמה ברורה לשכנעו להתקשר עמו בהסכם לביצוע העבודה... במקרה כזה הזכאות לשכר תתגבש עם השלמת העיסקה; יודגש מיד כי סייג זה הוא מוגבל ויוצא דופן. חלותו מותנית בהוכחה כי איש המקצוע היה מודע לכך ששכרו מותנה בהסכם סופי ומחייב". עוד נקבע כי "אם באדריכל עסקינן, ראוי להוסיף ולהדגיש כי תכנון אריכטקטוני נעשה בשלבים ובעבור כל שלב זכאי אדריכל לשכר על-פי ערכו וזאת אפילו בסופו של דבר לא יושלם התכנון במלוא היקפו".
בענייננו הוסיף וקבע בית-המשפט, לאור האמור לעיל, כי הדברים מהווים יוצא מן הכלל המעיד על הכלל; ומשלא הוכיח הלקוח את תחולת הסייג - זכאים האדריכלים לשכרם על-פי הסיכום שגובש - הגם שזה לא עוגן בהסכם סופי ומחייב בכתב.
בית-המשפט קבע במקרה נוסף (ת.א. 116/71/02 (שלום-י-ם) עו"ד וייל נ' סונול ישראל בע"מ ואח', פסק-דינו של השופט שמעון פיינברג מיום 2/6/03), כי גם בהנחה שלא ניתן להסיק קיומו של הסכם מהתנהגות או באמצעות השתק, עומדת זכותו של בעל-המקצוע לקבלת שכר ראוי לפי חוק (חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979). זאת, גם אם לא נקבע שכר מתאים בהסכם. עם זאת נקבע כי גובה שכר ראוי הוא עניין להוכחה באמצעות מומחים (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס, פ"ד מ"ז (5)114, 126 א' והשוו גם לע"א 499,502/89 רמת אביבים נ' מירון, דינים- עליון מ"ב 26).
במקרה אחר (ת.א. 3910/01 (שלום-נצרת) חסן שחאדה עזאיזה נ' מוחמד עיסא עבדאלמג'יד עזאיזה, פסק-דינה של השופטת דינה מויאל מיום 22/8/03), קבע בית-המשפט כי גם כאשר נעשה שימוש במקרקעין (ולאו דווקא בשירות) בלא הסכמה מפורשת עדיין יהא על הנהנה לשלם שכר ראוי עבור אותו שימוש. כדאי לזכור שחוק עשיית עושר ולא במשפט עשוי להעניק סעד כספי גם למי שהעניק שירות שלא התבקש מעולם ובלבד שהצד שמנגד יצא נשכר ממנו. על אחת כמה וכמה שנכון הדבר כאשר ידוע למקבל השירות כי מעניק השירות שוקד וטורח עליו. במקרה כזה לא ראוי הוא, הן חוקית והן מוסרית, להימנע מתשלום שכר, ולפחות שכר ראוי אם לא שכר ריאלי של ממש, למעניק השירות.
___________________________________________________________
המחבר הוא חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין.
- תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
