בעבירות שוחד נמצא בד"כ פקיד שלטוני בצד המקבל.
ומיהו פקיד שלטוני? פקיד שלטוני הוא אדם המועסק ע"י ציבור או הממלכה, ומתוגמל באמצעות שכר זה או אחר. אותו פקיד חייב בשרות שוויוני לכל האזרחים והגופים אותם הוא משרת, ואסור לו בתכלית האיסור לקבל גמול, במישרין ובעקיפין מגורמים עיסקיים או אחרים, למעט באופנים בודדים המוסדרים בחוק.
ושוחד יהיה תשלום (או כל גמול אחר), אשר יקבל אותו עובד ציבור, או מי מטעמו, ומתוך מטרה של המשלם שהתשלום יקדם את האינטרסים שלו אצל אותו עובד ציבור, או אצל עובדים אחרים.
לא חשוב אם המקבל חשב לעזור למשלם, לא חשוב אם הוא התכוון לעזור לו - ואולי אפילו התכוון שלא לעזור לו, ואפילו הפריע לו - מתן השוחד מתגבש בעת ביצוע תשלום כלשהו, במישרין או בעקיפין, לאיש ציבור (או כוונה ממשית ומודעת לעשות כן) - כאשר מטרה ממטרות המשלם היא לזכות בהעדפה אצל אותו איש ציבור, או במלים אחרות: על-מנת לקבל שרות, שאנחנו האספסוף לא היינו מקבלים, גם אם היינו עומדים על הראש ומנופפים ברגליים.
ומהי הכוונה הפלילית אצל המקבל? הכוונה הפלילית אצל המקבל מתחילה באינטרס הלא כשר של המשלם ומסתיימת בעצם ידיעת המקבל על התשלום (ואפילו נכנס בפועל לכיס אחר, ואפילו היתה רק כוונה מודעת שהמקבל לא פעל לסיכולה גם אם לא יצאה לפועל).
איש ציבור המתוגמל ע"י גורם עיסקי, במישרין או בעקיפין, וכאשר יש אפשרות שאיש הציבור יסייע לאותו גורם עסקי תוך העדפתו על אחרים, יודע איש הציבור חד-משמעית שאותו גורם עסקי מעוניין בקידום עסקיו ועל כן ידעת - קיבלת (שוחד) נקודה.
זוהי אמת פשוטה, אלמנטרית, המעוגנת היטב בחוק ובפסיקה.
אז האם תמיכה של בעל ממון במפלגה מסויימת או במועמד מסויים יש בה את היסוד הנפשי של מתן שוחד? ודאי, הממונאי מעביר למפלגה המפלגה ממנה שרים - והם זוכרים לו חסד. לכן בא המחוקק והניח רף נמוך מאד ליכולת התרומה של בעלי ממון לאנשי שררה, על כן יש ביקורת של מבקר המדינה על כספי המפלגות, ולכן כל חריגה - אסורה בתכלית האיסור ולשוחד תיחשב.
ומה קורה אם התשלום הולך לצד ג'? מה אחריותו הפלילית של אותו צד ג'? הוא הרי לא עובד ציבור.
גם צד ג' לא מקבל סתם כסף מגורמים עיסקיים, ואם קיבל כסף בטעות, מחובתו להחזיר את הכסף מיד כאשר הוא יודע שהכסף הועבר לרשותו, ואם הוא מקורב לאיש ציבור אשר ברור כי נותן הכסף חפץ ביקרו של אותו איש ציבור, ודאי שהוא מבין שהוא משמש כלי בעסקה לא כשרה, ואלה המשמשים כלים בעסקות כאלה - מהווים חלק בלתי נפרד מהעבירה.
גם החוק וגם השכל ישר מכניסים את מקבלי השוחד, ואלה המקדמים אותו (אפילו אינם עובדי ציבור) לאותה בריכה פלילית גועשת.
ומה עם "כולם עושים כך"? "גם שופטים מקדמים את נשותיהם"? "פוליטיקאים מקדמים את בניהם ובנותיהם"?
לכך יש תשובה עממית (המגובה בחוק ובפסיקה, בלישנא אחרת) והוא סיפורו של המטיל מימיו בבריכה, אשר המציל זורק אותו, ואז הוא מתלונן "כולם משתינים" והמציל עונה "אבל לא מהמקפצה". רוצה לומר, גם אם כולם עושים כך, הרי שאתה לא נזהרת די ותפסנו אותך, רוצה עוד לומר שסיפורים על קבלת טובות הנאה לא יכולים להתגבש לכדי אשמה, אלא אם רואים את הכסף (או הגמול) עובר, או אם מוכח בעליל כי הייתה כוונה לעשות כן. קשה מאד לגבש אשמה של שוחד אם ה"בן של" הוא בעל מקצוע חופשי, הנותן שירותים לציבור רחב של אנשים, אשר גם בעלי האינטרסים נטמעים בתוכם. אך אם יש למישהו ראיות, ואפילו רק קצה ראייה, ובוודאי אם ב"מכת מדינה" עסקינן, חובתו לחשוף אותם - ורק אז נוכל כולנו לשפוט אם באיפה ואיפה נוהגת מערכת אכיפת החוק.
ולמסקנותי:
אם יש ראיות מוצקות לכך ששרון ידע שבנו ו/או חוותו מקבלים כסף כלשהוא מאפל, ומרגע שהוחלט להגיש כתב אישום נגד אפל על מתן שוחד (ומכאן שהוחלט כי נתקיימה לכאורה אצלו כוונה פלילית) - יהיה קשה מאד ליועץ המשפטי לממשלה שלא לגלגל את התיק לכיוונו של בית המשפט.
עם ישראל לא רוצה לראות את ראש ממשלתו וגם לא את בנו על דוכן הנאשמים, עם ישראל סלחן ורחמן, וודאי כלפי הטובים והמסורים שבבניו (אפילו סוררים הם במידת מה)- וודאי שהוא מוכן לשקול אלטרנטיבות, בדיוק אותן אלטרנטיבות אשר היועץ המשפטי הבטיח שלא ייזום אותן.
מחובתם של בני משפחת שרון ושל פרקליטיהם להטמיע את גובה המשוכה העומדת בפניהם, וכמו שתמיד אפשר היה לסמוך על הפתרונות היצירתיים של אריק, תימצא דרך יצירתית לצאת מהבוץ - הפעם היא ודאי תהיה דרך חוקית, היא ודאי תגבה מחיר כבד, אך כל מחיר יהיה זול יותר, להערכתי, מהאלטרנטיבה של "בואו נקווה לטוב" או "בואו ונחכה להחלטת היועץ".