התיק הכבד, שהונח על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, מייד עם כניסתו לתפקיד, יכול להפחיד או לייאש כל בעל תפקיד מתחיל. שהרי יש יועצים ושופטים שתיק מסוג זה לא מגיע אליהם גם לאורך תקופה של 30-20 שנות פעילות משפטית.
גם הדרך הפסולה, הלא תקנית, המנוגדת לכל מנהל תקין ופעילות היררכית סבירה, בה מוגשת חוות דעת עם טיוטת כתב אישום על-ידי פרקליטת המדינה כמוצר מוגמר - למרות הסיכום והבקשה המפורשת של היועץ - בצירוף הדלפה מכוונת היטב לתקשורת בטרם הגעת התיק ליועץ ולשר המשפטים, כשמדובר בראש ממשלה מכהן, אינה דבר של מה בכך.
לא פלא איפוא, שהיועץ מני מזוז רתח וכעס, למרות הכחשות עמומות מהפרקליטות, ולא פלא שמעשיו והצהרותיו עקב מהלך בוטה זה, יכול להתפרש כהבעת "אי-אימון" או חשדנות כלפי צוותה של עדנה ארבל, שמנסה ל"סנדל" אותו לכיוון של הגשת כתב אישום.
ברור, שתיק "האי היווני" הוא תיק סבוך, קשה ופתלתל מבחינה משפטית - שלא לדבר על השלכות פוליטיות, אישיות ומדיניות. ברור גם, שחוות הדעת לגבי התיק אינן חד-משמעיות וחותכות, שהרי ראש צוות החקירה המשטרתי, תנ"צ יוחנן דנינו, שהוא עו"ד פלילי מנוסה, הביע עמדה נוגדת לצוות ארבל - דהיינו שאין מספיק ראיות חותכות לכתב אישום נגד שרון, ולדעה זו הצטרפה גם הפרקליטה שלוותה וטיפלה בתיק שנים, עד שהוחלפה על-ידי צוות ידידותי יותר לעמדה של ארבל. כלומר: לקבל את עמדת הפרקליטות בעיניים עצומות תהיה שגיאה גסה והרת אסון ליועץ משפטי מתחיל - שאסור לו להיכשל כבר בתחילת דרכו.
בינתיים, כמה תיקים נספחים לפרשה במעגלים חיצוניים, כמו פרשת השר אהוד אולמרט, שהיה אז ראש עיריית ירושלים, ויו"ר הכנסת דהיום ראובן ריבלין, שהפרשה מנעה ממנו להיות שר משפטים - נסגרו מחוסר אשמה אחרי שנים של חקירה, בדיקה וציפייה מתוחה.
מבחינה משפטית, קיימת אפשרות של הגשת כתב אישום נגד נותן שוחד או נגד מפזר מתנות וכספים בשיטת "שלח לחמך על-פני המים, כי ברבות הימים תמצאנו" - אך מקרים אלה הם די נדירים. איש העסקים אפל, המעורב העיקרי בתיק "האי היווני", אכן הועמד לדין על מתן שוחד לאנשי מפתח וציבור כולל העסקת בנו של ראש הממשלה, גלעד שרון, כדי להגיע ולהשפיע על שרון - כדברי כתב האישום.
אלא מאי? רוב האנשים שאותם כביכול שיחד אפל בתיק זה, וגם בעסקים האחרים שלו, לא הועמדו לדין, שזה די תמוה עניינית ומשפטית.
קשה להתייחס לפרשת שרון, מבלי להזכיר את שורת האישים המכובדת שנחקרו, בחלקם הועמדו לדין - כאשר רובם יצאו זכאים לאחר תקופת סבל מתמשכת וחלקם אף איבדו את משרותיהם. לקבוצה זו שייכים שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן, השר רפאל איתן, השר מאיר שטרית, ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, ואחרים.
לא פלא איפוא, שאחרי ביקורת קשה ונוקבת על הפרקליטות, במיוחד אחרי "הפיאסקו" שהיה עם בנימין נתניהו בפרשת ההובלות, עם המוביל עמדי ופרשת המתנות של שרה ובנימין נתניהו. בליווי הדלפות מרושעות ומכוונות, צילומי תקריב טלויזיוניים, ושפע מילים ריקות מתוכן - כפי שהתקשורת אוהבת, כשהיא מתלבשת על אובייקט עסיסי ושופטת אותו ומרשיעה אותו בעיתונות.
היועץ נוהג נכון, כשהוא נזהר בכבודו של אדם ובכבודו ומעמדו של ראש ממשלה מכהן. קבלת חוות דעת נוספת, הקרויה "second opinion", מקובלת בתחום הרפואה, המסחר וגם המשפט, במיוחד לפני הכרעות קשות עקרוניות בעלות השלכות רחבות-היקף.
הייתי ממליץ ליועץ החדש להפוך את המנהג הזה לקבע, ובכל החלטה עקרונית - להעביר את ההכרעה קודם "לצוות בקרת איכות" לפני החתימה הסופית ואישור המוצר לביצוע.
במקרה הספציפי, הייתי משדרג את הצוות להרכב שופטים שינהלו "משפט מבויים" - כאשר נציגי צוות ארבל יופיעו ויטענו לפניו - וצוות מזוז יתפקד כשופטים שיתנו פסק דין. והיה אם תהיה דעת מיעוט או ספקות שיועלו באשר לסיכויי הרשעה - יש לסגור את התיק. ומה שנשאר עכשיו - זה לחכות.
_____________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.