מורי נבוכים
מאה ועשרים וחמש שנות נסיון של לחימה בטרור הערבי הוצגו לנגד עינינו על המרקע, מלווים ביומרנות מרקיעת שחקים, ומובילה לתהומות.
אבא שלי אומר שחכם לומד מניסיונם של אחרים, ואילו חמור לומד מניסיון עצמו. הוא לא העלה על דעתו שיש כאלו שאינם מוכנים ללמוד מניסיונם עצמם. לדרג הזה עדיין לא הומצא הכינוי, אבל ניתן לקרא לו "יהוד".
ארבעה יהודים הופיעו קבל עם ועולם והוכיחו את היותם "יהוד".
הבה ונקשיב להם אחד לאחד
עמי איילון, לוחם מהולל בחיל הים, ראש השב"כ לאחר רצח ראש ממשלה. בהווה, משמש כדהימי (בן חסות) של סרי נוסייבה, במפקד שתפקידו לצמצם את מדינת ישראל לממדיה הטבעיים בעיני הערבים. הוא מדגיש שאין מוצא אלא במשא-ומתן, וכי הפוקדים שלו במגזר הערבי, אלו המציעים לערבים מדינה עצמאית שבירתה ירושלים, נתקלים בחרפות וגידופים ואלות וחרמות. אם כך, מיהו החבר לשיחה? עם מי המשא-ומתן? על מה המשא-ומתן? אין לו תשובות אבל זה לא חשוב. חשוב רק לצאת מן הקפאון.
יעקב פרי, ראש השב"כ ומאז איש עסקים רב פעלים. פרי מדגיש כי אידיאולוגיה לא ניתן לשנות באמצעים צבאיים ולכן הניצחונות הצבאיים, כולל הריגתם של ראשי הטרור, אינם תורמים מאומה. ואם בלחימה לא ניתן לשנות אידיאולוגיה, הרי שגם הלוחם עצמו איננו משנה את האידיאולוגיה שלו. רוצה לומר, האידיאולוגיה הפייסנית של ראש השב"כ לשעבר איננה תולדה של ניסיונו כלוחם, או תובנה עמוקת ניסיון, אלא היא ממצא קבוע מקדמת דנא. ואם מפקדיו היתה להם אידיאולוגיה אחרת, לוחמנית יותר, כי אז מעולם לא היה מגיע יעקב פרי למה שהיגיע. למעשה מר פרי מוכיח את אשר ידענו.
בשב"כ, כמו במשרד החוץ חייב אדם השואף לגדולות להתיישר לפי הקו הפייסני, אחרת ייעצר בתקרת הזכוכית של הפייסנות. לשיאו מגיע האיש בזריית אימה ופחד באם יגיע החמאס לשלטון, כי אז תסתתר בינתנו, יתאבנו לוחמינו, וירד עלינו הלילה. (כולם מהנהנים בהבעה דאוגה)
כרמי גילון. בושה וכלימה. האיש אשר תחת שרביטו נרצח ראש ממשלה, האיש שלא ידע להזהיר את ראש הממשלה מפני הכוונות האמיתיות של הערבים חותמי הסכם אוסלו, מעז להציג עצמו כבר-סמכא אשר מיטיב להבין את צרכי הבטחון של ישראל. והנה גם הוא מזהיר כי החמאס הוא הסכנה האמיתית למדינת ישראל, והיה אם לא נזדרז לדבר עם האירגון לשחרור פלשתין, יבוא עלינו החמאס. כלום לא ידע שכל מימונו של החמאס בא מן הראשות הפלשתינית? כלום לא ידע שרב חמושי החמאס עטויי הכפייה הנם לובשי המדים של הראשות בתחפושת אחרת? ואם ידע, מדוע לא הזהיר? גם כרמי גילון גודל על ברכי הפייסנות, ומייד עם גירושו מן השירות היה לראש מכון פרס לשלום.
עזות המצח והיומרנות של כרמי גילון רק מדגישה כי במחנה הזה, ניסוי שאיננו מאשר את התיאוריה הינו לקוי. עובדות אשר אינן תואמות את התיאוריה, שגויות. ואם נשים על ילדיהן נרצחות בוידוא הריגה על כביש כיסופים ובקיבוץ מצר, הרי זו עובדה שאיננה סותרת את תיאוריית הפייסנות.
אברהם שלום, האבא של כולם. יודעי ח"ן מספרים כי לא היה חוקר קשוח ורב מעללים ממנו בכל דורות השב"כ. להפתעתנו מסתבר שאברהם שלום, גיבור פרשת קו שלוש מאות, האיש אשר הטיל על לוחם צעיר לעשות את העבודה המלוכלכת של הוצאה להורג, הוא פייסן כבר משנת 1967. אם כך מה לנו כי נלין על בניו, יעקב פרי וכרמי גילון? הם משקפים את אביהם הרוחני, את נטיותיו האידיאולוגיות, ואת הסתרת האמת מכולנו.
המנטרה עליה חוזרים כל ארבעת הראשים היא כי יש להילחם בטרור כאילו אין משא-ומתן, ולהמשיך במשא-ומתן כאילו אין טרור. ניתן להבין אם כך שהטרור הוא מפלצת ערטילאית, שאין לה מימון, תמיכה, מאגר כח אדם, מוטיבציה, ואידיאולוגיה. באותה נשימה הם מודים שרב הערבים תומכים בכל לב בתנועת החמאס שגישתה הבסיסית היא יודן-ריין. ושוב באותה נשימה כולם מדגישים כי עם הראיס אסור לעשות עסקים, וכי עדיף היה לכולם לו התנדף, למרות שהוא הראש הנבחר, והנערץ, של הראשות הפלשתינית המשלמת משכורות ללובשי המדים בנשף המסכות של החמאס. אף לא אחד מהם מזכיר את הבסיס הדמוגרפי של הטרור, דהיינו האוכלוסייה מימנו צומח הטרור הערבי.
רצף כזה של אשלייה עצמית ואי-התאמה בין העובדות לתיאוריה מחייב לוליינות מחשבתית שפשוט איננה מצוייה בקדקדו של האזרח הפשוט. למזלנו המראיין הסימפטי הוא לוליין באותה רמה לפחות, ולכן גם לו אין בעיה עם שורת הסתירות הפנימיות שרק חלק מהן הואר כאן.
ואולי בשל כך האזרח הפשוט שזה עתה פשט את מדיו לאחר שלוש שנים של לחימה עיקשת בערבים המתפארים ברצח אם על בנים, בהלבשת ילדים בחגורות נפץ, בהרג של ילדים במסעדה, בפיצריה, במועדון לילה, בישיבה, איננו מתדפק על דלתו של השב"כ. נראה כי בשב"כ אין צורך ביישוב העובדות עם המסקנות, אלא להיפך, בשיפוץ העובדות למען יתאימו למסקנות שהוכתבו מראש.
___________________________________________________________
הכותב הוא חבר בחוג הפרופסורים למען חוסן מדיני וכלכלי
