הורתו ולידתו של מבצע "קשת בענן" ( שם מאחז-אוזן, מכובס, למלחמה - מלחמה לכל דבר ועניין) היא הרצון - הטבעי, המובן, אולי אף הלגיטימי - לנקום את מותם של חיילי חטיבת 'גבעתי' ז"ל, שנהרגו בהתפוצצות הנגמ"ש.
מלכתחילה לא היתה הצדקה אחרת למבצע בסדר גודל, בהיקף ובעומק, של המבצע המגלומני והמיותר-להחריד הזה, לבד מיצר הנקמה, אשר כאב וזעם הזינו אותו.
האם השמדת מבנה שבו, לטענת הצבא, יש מחרטות לייצור טילי קסאם ( סליחה, ממתי מייצרים טילים באמצעות מחרטות? האם אין המחרטות אמורות לבצע רק את העיבוד השבבי הדק של גוף הטילים או ראשיהם? האם הטילים האלה מהווים איום אסטרטגי על מדינת ישראל? האם יש במבצע כה רחב-היקף משום מענה סביר למיצוי הסיכוי לצמצום האיום - קל וחומר להסרתו - לשיגורם?
האם זו היא גם הדרך - אותה אחת - להילחם בפלשתינים המנסים להבריח נשק באמצעות מנהרות הנכרות חדשות לבקרים במקום אשר אין לצה"ל שום הצדקה (שום טעם ושום תועלת) להימצא בו?
האם היתה הצדקה לסכן מאות לוחמים בלוחמה בשטח בנוי, צפוף, בסמטאות העוני והזעם בערים פלשתינאיות רושפות בוז, שנאה ותיעוב?
לאחר התפוצצותו של הנגמ"ש הראשון ולאחר ההיווכחות בתוצאות הטרגיות הנוראות של פיצוצו, האם לא היה נכון להמתין, להפיק לקחים, לשנות את אופן הפעילות ואופיה?
האם לא היה ברור שפילוס הדחפורים העצומים של צה"ל את דרך הנגמ"שים שנסעו בדרך המפולסת יגרום להרס רב ועצום (כנזק שאכן נגרם) לתשתיות האזרחיות של תושבי המקומות שאל תוכם נכנס הצבא בהמוניו?
האם באמת ובתמים אין איש במערכת הביטחון שמבין שלאחר מבצע כזה לא זה בלבד שדבר לא ייגרע מתשתית הטרור אלא שתשתית זו תתגבר ותתחזק ויתווספו אליה עוד ועוד אנשים (חפים מפשע!) שמנוי וגמור עמם להפוך ללוחמים בשירות הטרור נגד ישראל?
האם אין הדעת מעלה ונותנת, כי ביחסי עלות-תועלת - נזקו הוודאי של מבצע "קשת בענן" רב מתועלתו המפוקפקת?
בהרס ובחורבן שהותירו אחריו הכלים הכבדים של צה"ל קוממנו עלינו את דעת הקהל בעולם. ההסברה הישראלית ברחבי תבל, אשר גם בימים כתיקונם לוקה בחסר וסובלת מנחיתות ניכרת ובולטת לעומת ההסברה של הפלשתינים, לא מסוגלת להסביר את ההצדקה להרס סביבתי כה גדול ולהפיכתם של מאות - אולי אלפי - אזרחים לפליטים חסרי כול.
יש הכרח להיאבק בטרור. המאבק בו צריך להיות חריף ובלתי מתפשר, אבל עליו להיות נקודתי, ממוקד, יעיל. אין הכרח לעשות זאת באופן שבו זה נעשה במבצע "קשת בענן" - המוני, ראוותני, מבוזר.
שאלות רבות צריכות להישאל לאחר סיום המבצע המיותר, הראוותני והבזבזני הזה, מבצע אשר שב והוכיח ששום דבר טוב לא יכול לצמוח ממקום שבו הנקמה - כמו הקנאה בנסיבות אחרות - היא המניע העיקרי למעשה;במקום שבו היא תופסת את מקומם של השכל הישר וההיגיון הפשוט.
