"התקפות הפלשתינים על מתנחלים מהוות הפרה בוטה של הזכות לחיים ומוגדרות במשפט ההומניטארי פשע מלחמה. לכן, מחובתה של ישראל לנקוט בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה כדי למנוע את הפגיעה במתנחלים". כך נכתב
בדוח של ארגון בצלם והמוקד להגנת הפרט "כלא עזה: חופש התנועה מרצועת עזה ואליה ערב תוכנית ההינתקות" שפורסם הערב (ג', 29.3.05)
הדוח, שרובו המכריע עוסק בפגיעה באוכלוסיה הפלשתינית המתגוררת ברצועת עזה עוסק בסופו גם בזכויות האדם של המתנחלים. הדוח הוכן בידי יחזקאל ליין וצוות גדול של בצלם.
הדוח ממשיך וטוען, כי "ההחלטה על פינוי ההתנחלויות ברצועה במסגרת תוכנית ההינתקות היא אכן צעד משמעותי בכיוון זה, גם אם אין טעם זה המניע למהלך. עם זאת, עצם ההחלטה, וכן הנסיבות בהן היא עתידה להתממש, יוצרות אתגרים משמעותיים באשר לשמירה על זכויות אחרות".
לדברי מחברי הדוח, ביצוע הפינוי כרוך בפגיעה קשה ברכושם של תושבי ההתנחלויות שייאלצו לוותר על בתיהם, וחלקם גם על אמצעי הייצור שלהם. "מאחר שצעד זה מחויב לצורך תיקון הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הרי שמדובר בצעד חוקי. עם זאת, חלה על ישראל החובה לפצות את הנפגעים ממנה".
"על אף הביקורת שנמתחה על אופן קביעת גובה הפיצויים, נראה כי בקווים כלליים נערכה ישראל כראוי למתן מענה לחובת הפיצוי, הן מבחינה מינהלית והן מבחינה חוקית".
חשש מפגיעה וצמצום בחופש הביטוי
בצלם מציינים, כי ההתנגדות העזה לתוכנית בקרב חלקים מהציבור הישראלי בכלל, ובקרב המתנחלים בפרט, יוצרת פוטנציאל משמעותי לפגיעה בזכות לחופש הביטוי בניסיון להגביל את היקף ההתנגדות.
"זכות זו היא מאושיות הדמוקרטיה ומעוגנת הן במשפט הבינלאומי והן במשפט הישראלי. מאחר שמטבע הדברים אין צורך להגן על התבטאויות שבקונצנזוס, טמונה חשיבותה של הזכות דווקא בהגנה שהיא מספקת לביטויים חריפים ומקוממים (מבחינת השלטון או הרוב) ובאפשרות שהיא מעניקה לכל אדם למחות נגד מעשים הנתפסים בעיניו כפסולים".
"אולם, על רקע המחאה הקיימת והצפויה נגד ההינתקות, מתכנן משרד המשפטים שינויים משמעותיים שנועדו לצמצם את חופש הביטוי, בהם חקיקה המרחיבה את תחולת סעיף ההסתה בחוק העונשין".
"כמו כן, עולה החשש כי במסגרת התמודדותה עם המחאה נגד ההינתקות תפגע המדינה באופן שרירותי בחירותם של המתנגדים".
בצלם מציינים, כי לאחרונה הצהיר היועץ המשפטי לממשלה על נכונותו לאשר בקשות של מערכת הביטחון למעצר מינהלי של אנשי ימין. לדבריהם, בכך "טמונה סכנה ממשית להפרת זכותו של כל אדם להליך משפטי הוגן".
ישראל מטילה הגבלות קשות על חופש התנועה מרצועת עזה ואליה
שלושת הפרקים הראשונים של הדוח עוסקים במדיניות ישראל בכל הנוגע לתנועת אנשים בין רצועת עזה לגדה המערבית, לישראל (למעט תנועת עובדים) ולמצרים. הפרק הרביעי עוסק בשני ההיבטים המרכזיים של הפגיעה ביכולת התפקוד הכלכלית של רצועת עזה – ההגבלות על קיום סחר חוץ ועל תנועת עובדים המועסקים בישראל. הפרק החמישי בוחן את סוגיית האחריות המשפטית שתחול על ישראל ביחס לזכויות האדם של תושבי רצועת עזה בעקבות יישומה של תוכנית ההינתקות.
לדברי הכותבים, בארבע וחצי השנים האחרונות מטילה ישראל הגבלות קשות על חופש התנועה מרצועת עזה ואליה. הגבלות אלה הידקו את טבעת החנק שנכפתה על הרצועה עוד קודם לכן, עד כדי הפיכת השטח למעין כלא ענק. במסגרת מדיניותה של ישראל, הפכו רבות מזכויות האדם - בהן הזכות לחופש תנועה, לחיי משפחה, לבריאות, לחינוך ולעבודה - ל"מחוות הומניטאריות".
בבצלם מציינים, כי רצועת עזה והגדה המערבית נותקו זו מזו כמעט לחלוטין, ותנועת פלשתינים ביניהן צומצמה בצורה דרסטית. כניסתם של תושבי הרצועה לישראל לצורך ביקורי משפחה או לשם איחוד בין בני זוג נאסרה, וביקורי משפחות של אזרחים ותושבים ערבים של ישראל בעזה צומצמו למינימום. ישראל הקשתה על היציאה לחו"ל של כלל האוכלוסיה, ולגבי רבים, אסרה עליה לחלוטין. ייצוא וייבוא סחורות הוגבל ולעיתים קרובות הופסק לחלוטין. בנוסף, רק למיעוט קטן מתושבי הרצועה הותר לעבוד בישראל ועשרות אלפים איבדו את מקור פרנסתם.
עם זאת בבצלם מתייחסים לנסיבות הקיימות ומדגישים, כי מדיניותה של ישראל לא נולדה יש מאין. היא באה כתגובה לגל הפיגועים ששטף את ישראל ואת השטחים מאז פרוץ האינתיפאדה. התקפות המכוונות נגד אזרחים מוגדרות במשפט ההומניטארי הבינלאומי כ"פשע מלחמה" שלא ניתן להצדיקו וישראל זכאית, ומחוייבת, להגן על אזרחיה מפניהן. עם זאת, הדבר אינו מקנה לישראל זכות לרמוס את זכויות האדם של אוכלוסיה שלמה.
בסיום הדוח נכתב, כי בצלם והמוקד להגנת הפרט קוראים לממשלת ישראל לחדול ממדיניות החנק שהיא מיישמת ברצועת עזה ולכבד את זכותם של תושבי הרצועה לחופש תנועה ולכל הזכויות הנלוות לה.
