חודשי הקיץ הלוהטים בארצנו מוגדרים כ"עונת המלפפונים". קבוצות ספורט מבצעות בדק בית, ונערכות לחודשי החורף הסוערים ע"י רכישת שחקנים חדשים וניפוי שחקנים כושלים. בעונת המלפפונים הנוכחית, ראש הממשלה גם כן מתכנן שינוים מחויבים בממשלתו על-מנת לצלוח את החורף בשלום. כפי שמכבי מחפשת מחליפים ראויים ליאסיקביצ'יוס, בלות'נתאל ובלאט, שרון מחפש מחליף לליברמן, אלון ואיתם.
ברם, בשונה ממכבי, ששום שחקן שיירכש כממלא מקום, לטוב או לרע, לא יוכל להעיב על ההישגים המרשימים מאשתקד (גביע המדינה, אליפות המדינה, וגביע אירופה) - מחליף לא ראוי בממשלה יוכל למחוק כל הישג ללא קושי.
ההישג המרכזי (אם לא היחיד) של ראש הממשלה בקדנציה הנוכחית, הינו כפול: השרשת העובדה בציבור, שהליך אוסלו היה טעות קולוסאלית והצלחת בידודו של ערפאת. לאחרונה גם למדנו שאפשר, בניגוד לדעת רוב הפרשנים הכלכליים, להצליח בתחום הכלכלי גם ללא אוסלו. "המומחים" למיניהם כנראה שכחו שב-45 שנות קיומה של מדינת ישראל טרם אוסלו, כלכלת ישראל הצליחה לצמוח ולשגשג.
שרון הוא ראש הממשלה היחיד בעשור האחרון שלא הסכים ללחוץ את ידו של הרוצח מהמוקטעה, והצליח לשכנע את נשיא ארה"ב להימנע מכך גם כן. תמו הימים בהם ערפאת קיפץ משטיח אדום אחד למשנהו במרבית בירות העולם. אפילו טריה לארסן, שבזמנו ומתוקף תפקידו כנציגו של מזכיר האו"ם במזרח התיכון האשים את צה"ל בפשעי מלחמה במהלך מבצע "חומת מגן" ובקרב האמיץ בג'נין, שינה את דעתו לאחרונה, כאשר דווח לאו"ם שערפאת לא ביצע כל פעולה נגד הטרור ושההפך הוא הנכון.
שרון הצליח היכן שקודמיו כשלו. נתניהו, אשר סלד מאוסלו ורצה להתנער מהליך מעוות זה, הציג את ערפאת כאחד "הנותן אור ירוק לטרור", אך לבסוף נאלץ לקרוא לו "ידיד" ואף חתם עמו על הסכם מדיני בבית הלבן. ברק, שזיהה את הקשר הגורדי בין תנועתו להסכם אוסלו, הזדרז לשנות את שמה ל"ישראל אחת". ברק אף הגדיר את יו"ר הרשות כלא רלוונטי, אך לבסוף הפך בעצמו לכזה עם הצעתו למסור לראיס את יהודה, שומרון, עזה ומחצית מירושלים העתיקה בתמורה להצהרה של ערפאת הלא רלוונטי על "תום הסכסוך".
ניסיונם הכנה של רבים וטובים לתקן או למזער את הנזק של הסכם אוסלו מזכיר את האמירה: "מאה חכמים יתקשו לחלץ אבן אחת מבאר שטיפש אחד זרק לתוכה".
שתי המפלגות המזוהות עם תהליך אוסלו יותר מכולן הן העבודה ומרצ. הציבור העניש את המפלגות הללו בקלפי. זו הראשונה ירדה מנכסיה (שבעבר הגיעו, בין היתר, ל-44 מנדטים) וכיום נמצאת על 19; והמפלגה השנייה חדלה מלהתקיים בכנסת ישראל. הציבור אמר את דברו על אוסלו ואדריכליו - על ראש הממשלה לכבד את רצון הציבור בעת שהוא שוקל להרחיב את ממשלתו.
היום כבר קשה למצוא אנשי ציבור שממשיכים לראות את אוסלו כישועה לעם ישראל. קשה, אבל לא בלתי אפשרי. שמעון פרס ראש מפלגת העבודה (ששינתה חזרה את שמה מ"ישראל אחת") מעולם לא התנער מאוסלו או מערפאת. כולנו זוכרים איך הוא הדגיש לא מכבר ש"אוסלו חי וקיים". כמו כן, אמנם גינה את ערפאת לפרקים אך אלה דומים לגינויי הטרור הפלשתיני ע"י ערפאת - מסויג, מאולץ וחסר כנות של ממש. פרס לא רואה את ערפאת כטרוריסט אלא כשותפו ל"דרך השלום" - "דרך אוסלו".
ראש הממשלה מודע לכל האמור לעיל, ולכן כולי תקווה שהשועל מכפר מל"ל אינו באמת מעוניין להכניס את מפלגת אוסלו לתוך ממשלתו, אלא רק מבצע מהלכים טקטיים של משא-ומתן בעיצומה של עונת המלפפונים.
