תחושת חוסר האונים המלווה את תושבי שדרות מחד, ואת קברניטי מערכת הביטחון מאידך, בהינתן עובדת המשך ירי רקטות "קסאם", על אף נוכחות פעילה של כוחותינו בצפון רצועת עזה, מעלה את רף המעלות במד הסבלנות של ישראל.
בימים האחרונים גובר קולם של אלה המצדדים בפעולה רחבת היקף שתכליתה השתלטות על רוב שיטחה של הרצועה, מתוך הנחה שאחיזה שלנו בשטח תאפשר סיכול מיטבי של איום הקסאמים והמרגמות על הישובים שבתחום הקו הירוק.
לדידם של אלה, ראוי שתינקט גזירה שווה בין המצב ביהודה ושומרון - משם לא משוגרות רקטות לעבר ערי ישראל, זאת בשל שליטתנו בשטח, לבין חופש הפעולה ממנו נהנים גורמי הטרור במרחב הרצועה.
מנגד, גורסים אחרים כי אסור לה לישראל להסתבך במהלך צבאי קרקעי נרחב בעזה, שתוצאותיו אינן ברורות והוא צפוי לגבות מחיר יקר מצה"ל, לצד פגיעה וודאית באוכלוסיה אזרחית פלשתינית, שתגרום נזק חסר תקנה לתדמיתה של המדינה.
בתוך כך, מקפידים דוברים ופרשנים לצטט אמירות כוללניות של מפקדים בצה"ל לפיהן, צה"ל עשה ויעשה את כל שביכולתו כדי לשים קץ לידי הרקטות. המציאות המוכרת, כמו שמה ללעג את אזהרות צה"ל, ובכך נרשם הישג מוראלי לגורמי הטרור ומנגד, עולה מפלס החרדה בקרב אוכלוסיית שדרות ויישובי הנגב המערבי.
הסטטיסטיקה המצביעה כי מאז השתלט צה"ל על מרחב בית-חנון נרשם גידול במספר הנפילות בשדרות ובסביבתה, היא ראיה לחוסר התוחלת הגלומה במבצעי חישוף תכסית נרחבים, ובפועל גוברת המשטמה מצד האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית כלפי ישראל.
המודוס-אופרנדי של צה"ל נלמד היטב על-ידי גורמי הטרור, בעיקר בשל הפעילות המחזורית, שלא לאמר השבלונית, השקופה למדי של הכוחות, כל אימת שנרשם גל מחודש של ירי רקטות לשטחנו. כאן לא ניתן להפתיע את האויב, אשר לדידו, מעוניין לגרות את צה"ל להרחיב את מימדי פעולתו, במטרה לגרום להסתבכות צבאית והומניטארית, שאך תשרת את הצד הפלשתיני.
האם אמנם נעשה הכל בהתמודדות לא-פשוטה זו? נראה כי מההיבט הצבאי הצרוף, מוצו מירב האפשרויות הזמינות, בתנאי עימות מרוסנים ומוגבלים.
אולם ברי כי בהעדר מיצוי ההישג הנדרש, חסרה לפחות חוליה משמעותית אחת בארסנל השיטות והפעולות החיוניות בהתמודדות מול לוחמת טרור וגרילה.
כותב שורות אלה חוזר ומתריע כי מערכת הביטחון אינה נותנת דעתה לחשיבותה הבלתי מבוטלת של מימד הלוחמה הפסיכולוגית כמרכיב הכרחי בהתמודדות מול האיום הפלשתיני. בהשאלה ממקורותינו: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי...". הנטייה שלא לייחס משקל של ממש לאפקטיביות של ניהול לוחמה פסיכולוגית היא מאפיין כמעט מובנה בצד הישראלי. הזיכרון ההיסטורי הקצר, והעדר תימוכין להצלחה צבאית-ביטחונית, שניתן לייחסה באופן ישיר להיקלטות של מסר ל"פי דרדרה את משקלו של הל"פ עד כדי גימודו לכדי גורם המייצר אפקטים פירוטכניים "נובחים" או "זוהרים", לצד כרוזים ספוראדיים שיעילותם אינה גבוהה.
ניהול לוחמה פסיכולוגית אינו יכול להתבסס על אלתור, אלא מחייב תכנון ושקלול של יתרונות ומגבלות בהתייחס לכל מסר המיועד להנחלה באזני הצד שכנגד.
אחת ההגדרות התורתיות הממצות מימד זה היא "פעולות מתוכננות שתכליתן העברת מידע מסונן ומבוקר אל קהל יעד חיצוני, במטרה להשפיע על עיצוב רגשותיו, דעותיו, המוטיבציה שלו, ואיתנות מטרותיו. מטרת הל"פ היא לחזק מגמות והתנהגויות הרצויות לגורם שיזם את פעולות הלוחמה הפסיכולוגית, אצל קהל היעד המסוים שכלפיו הופנו המסרים".
לאורך השנים ביטאו גורמים ערביים ברמות שונות, חששות מפני השפעת הל"פ הישראלי על האוכלוסייה האזרחית, בעיקר כפועל יוצא של שידורי "קול ישראל" בערבית. ההד העצום של שידורים אלה, ועוצמת המשדרים, שאפשרו קליטה באיכות טובה מצפון אפריקה ועד פקיסטאן, האיץ במדינות ערביות רבות לפתוח ערוצי רדיו בשפה העברית, כאקט של לוחמה נגדית. אך לפני שנתיים, עת עלה לאוויר ערוץ הטלוויזיה בלוויין של רשות השידור (ערוץ המזה"ת), זומן כינוס מיוחד של שרי ההסברה הערביים כדי לטכס עצה כיצד להתמודד עם האיום התקשורתי הישראלי החדש.
נראה כי במציאות הישראלית אין גבול לאבסורדים; סוד גלוי הוא כי עוצמת משדרי קול ישראל בערבית מוזערה באופן שטווח הכיסוי האפקטיבי שלהם, בתדרי FM, אינו מכסה אפילו את שטחי הגדה המערבית ועזה!, עובדת יסוד היא כי שידורי הרדיו הם המדיום העיקרי להעברת מסרים ועידכונים ללא גבולות וחסמים בעת שלום, על אחת כמה וכמה לעת חרום. העובדה שלכל אורך שנות האינתיפאדה לא היה כל ערוץ רדיו ישראלי בערבית ששידר אל האוכלוסייה הפלשתינית, הותירה בסופו של דבר ואקום תקשורתי שאליו נוקזו תחנות עוינות אשר תרמו לליבוי להבות ההתנגדות לישראל. זאת ועוד, למי שלא שם ליבו לעניין, גם ערוץ הטלוויזיה הלוויני הישראלי חדל לפעול, בקול דממה דקה.
דווקא בעיתוי הנוכחי, בהינתן יוזמות ישראליות בהקשר הפלשתיני מחד-גיסא, ומאבק כוחות אלים בזירה הפלשתיני מאידך-גיסא, נחוצה אולי יותר מתמיד נוכחות ישראלית בספקטרום התקשורתית באזור. לישראל חייב להיות אינטרס להביא לידיעת הפלשתיני הפשוט את המתרחש בתוככי ההנהגה הפלשתינית. "זכות הפלשתיני לדעת" נפגעת מעצם החלתה של צנזורה חודרנית על השידורים הפלשתיניים הנשלטים בידי אנשי ערפאת.
סביר כי עניין ירי רקטות ה"קסאם" הנשלט בידי פעילי "חמאס", אינו נהנה מקונצנזוס ברחוב הפלשתיני, מה גם שארגון זה ספג באחרונה מהלומות שהחלישו את כוחו ברצועת עזה, לעומת גורמי-כוח אחרים. לפיכך נראה, כי קיים מרחב תמרון משמעותי לפעילות מושכלת שתוביל להצרת חופש הפעולה של מחבלי החמאס בבואם לשגר קסאמים לעבר שטחנו. כאמור, ניתן, באמצעים לא אלימים, לעודד מגמות פחות עוינות מבחינתנו ברחוב הפלשתיני, ונחוצה לשם כך היחלצות של הגורמים הנוגעים בדבר לאפשר זמינותם של כלים לצורך שיפור המגע התקשורתי עם הציבור הפלשתיני.
לצד האמור לעיל, ניתן לשלב מאמץ צבאי - לפי מודל רצועת עזה, כגון פריסה לאור היום של סוללת תותחים ארוכי טווח בסמוך לגבול, לצד מגוון אמצעי הרתעה נוספים, זאת טרם החלטה, של "אין ברירה" להפעיל את האופציה הצבאית הנרחבת.
____________
הכותב הוא אל"מ במיל.
