בנימין נתניהו, אשר עד כה זכה באהדה בלתי מסויגת מצד הסקטור העסקי ורבים מאזרחי המדינה ב"פריצות-הדרך" אותן רצה להנהיג מאז כניסתו לתפקיד, מתחיל "לאבד גובה" והצעת תקציבו נראית כמו אוסף של גזרות שמטרתן אינה כה ברורה.
בכך נופל נתניהו לפח של יריביו הפוליטיים ושונאיו האישיים.
חזית התקיפה של תקציבו חובקת אנשים מכל הקשת הפוליטית והחברתית. שרים יוצאים נגדה, יו"ר ועדת הכספים טוען שהתקציב אפילו לא הוצג לו, שר התמ"ת וסגן ראש הממשלה מציג "תקציב חלופי" [מעורפל לכשעצמו], אפילו מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יוצא נגד התקציב, נגיד בנק ישראל מבקש להוסיף נדבכים נוספים - למרות שבעיקרו תומך בקו הכלכלי.
אמר היום ח"כ אופיר פינס סיסמא, שאינני סבור שהוא עצמו יכול לתרגמה לשפת המעשה: "התקציב בא לשרת את החברה ולא החברה את התקציב" ופתח פתח למתקפה של השמאל, של עמיר פרץ וכמובן של כל "החברתיים" במדינת ישראל.
ובכן - עליהום כולל!
והפעם רובם צודקים. לא מכיוון שהצעת התקציב כל-כך גרועה אלא מכיוון שהאוצר לא למד, פשוטו כמשמעו, כיצד לשווק את התוכנית כך שתובן יותר טוב וניתן יהיה לבודד את תוקפי התקציב רק לנושאים הממוקדים ולא לתת פתח להשתוללות רבתי על התקציב כולו.
האזרח הפשוט, מן הסתם, אינו יכול להישאר אדיש למתקפות אלו וללא ספק יקבע את עמדתו לצד מבקרי התקציב - מה עוד שהתקציב מכיל כל כך הרבה שינויים ופגיעות שאין כמעט אזרח שלא ינזק מכך.
בנימין נתניהו מייצר תקציב של “Lose-Lose-Game”. זהו תקציב של "כולם מפסידים" ונראה שהוא יושב מהצד עם פקידות האוצר הבכירה וכולם מגחכים בהנאה: הנה, כל "מבזבזי-התקציבים", הרמאים, הנוכלים, הלא ראויים - כולם ישלמו! הם אומרים לעצמם וממשיכים: "אף אחד לא ימלט מהגזירות ומהקיצוצים..."
כך לא מציגים תקציב שנתי למדינה כה שסועה, לחוצה ומפולגת.
אין בתקציב שמץ של תקווה, שמץ של אופטימיות, שמץ של מה עושים למען, קורטוב של צעדים לתיקון שיטתי של המצב ולא רק לרשימה של "אל תעשו".
האזרח הישראלי רוצה לדעת מה כן עושים עם 220 מיליארד שקל. הוא לא מוכן להשלים עם העובדה שכל מה שהיה עד כה לא תקין, אלא אם כן יוכח לו באותות ובמופתים שהיו אלו דברים מזיקים.
רובם אינם מוכנים לקבל את "מעטה המקרו כלכלי" כהסבר לכל הקיצוצים והגזרות.
קיימת גם אפשרות שיהיו כאלו שיגידו שמטרתו של נתניהו היא "ליישר את נתוני המאקרו" ולבנות את מעמדו כ"רפורמאטור-על" בקנה מידה בינלאומי [אולי הוא שואף לתפקיד בכיר בעתיד באחד מהארגונים הפיננסיים הבינלאומיים או הגלובאליים..], וזאת במחיר חברתי כבד למדינת ישראל.
שהרי אין זה סוד שגם נתונים מקרו-כלכליים תקינים אינם מבטיחים חינוך טוב, שירותי בריאות תקינים, שלטון חוק מסודר, אבטלה נמוכה וכדומה - את אלו מסדירים באמצעות חלוקה נכונה של התקציב, יעילות ההפעלה, פיקוח ובקרה מתאימים, תרבות ניהולית מתקדמת, מודרניזציה של השירותים וגם, ובכך צודק נתניהו, באמצעות פתיחת השוק לתחרות, הפחתות-מס אחראיות, צמצום מונופולים ציבוריים ועידוד העבודה, פוליטיקה אחראית ושירה, הפחתת השחיתות וצעדים נוספים.
אין לנו אלא להתקנא בתקציב מדינות כמו בריטניה וקנדה, לדוגמא, המבטאים תקווה והתחדשות, שמבהירים בצורה מאד ברורה את יעדי הממשלה, שמשלבים בתקציב צעדים בונים של התחדשות ושיפור של המערכות הציבוריות ואף חיזוק הסקטור הציבורי [לצד הקטנתו התקציבית].
נתניהו עצמו נפל לרשת של פקידי האוצר, אשר קיבלו גיבוי להוציא ולשלוף את כל התוכניות הישנות והחדשות שמטרתן אחת: צמצום ההוצאה הציבורית. זהו יעד חשוב אך לא מספיק.
במקום יעילות התקציבים - עומדים הקיצוצים לשמם במרכז האידיאולוגיה התקציבית של הממשלה.
כך לא בונים מדינה!
הנדסת-אנוש אינה נחלת עסקים בלבד - גם לנהל תקציב מדינה צריך,ככל הנראה, לבנות ולהציג בהנדסת אנוש מתאימה לאומה כמו ישראל.
למען עתיד מדינת ישראל נקווה שנתניהו מוביל אותנו לכוון הנכון - אולם יתכן שצריך לשנות מעט את הנתיב בדרך להגשמת יעד זה.
