בתאריך 8.9.04 התקיים באולם "צוותא" רב-שיח מטעם האגודה לזכויות האזרח, תחת הכותרת: בג"צ העינויים - 5 שנים אחרי - בחינה ביקורתית של הפסיקה ושל ישומה.
נתבקשתי להשתתף ברב-שיח זה לצד עו"ד אביגדור פלדמן, משה נגבי מ'קול ישראל', יובל גינבר מהאגודה לזכויות האזרח והמנחה עו"ד לאה צמל.
הטענות העיקריות של הדוברים לעיל היו, כי השב"כ הפעיל בעבר וממשיך להפעיל בהווה שיטת חקירות הכוללות עינויים פיזיים ונפשיים בהתעלמות גמורה ובניגוד לפסיקת בג"צ עד ימינו אלה. גינבר אף טרח להקרין שקופיות ובו שיטות העינויים - כגון "טלטולים", "כריעת צפרדע" הידוק אזיקים, מניעת שינה - וכד'...
כמו כן הדגישו הדוברים לעיל, את קיומן של האמנות הבינלאומיות ג'נבה, האג והמשפט הבינלאומי האוסרים שימוש בכוח ועינויים בשעת חקירות - לרבות אי קיום חוק פנימי בישראל המאפשר לעשות זאת - כדי להצביע על-כך שהשב"כ למעשה מתעלם מהחוקים הכתובים למרות הבג"צ וממשיך בשלו תוך ביזוי הבג"צ. שלא לדבר על-כך ששורש הרע נעוץ בוועדת לנדוי הידועה משנת 1987 - ממנה נובעות כל הטעויות והרוע שחלחל לשירותי הביטחון.
למען ההגינות והדיוק, צריך לציין, כי המשפטן משה נגבי - הפרשן המשפטי של 'קול ישראל' - לא הסכים עם עמדת האגודה לזכויות האזרח, שיש ביזוי של החלטות הבג"צ ומהטענה של האגודה שאין זה הזמן לחזור ולפנות שנית לבג"צ אם אכן הם טוענים שהבג"צ הופר.
בתכניתו של נגבי ב'קול ישראל', "דין ודברים", שאל את נציגת האגודה לזכויות האזרח הגב' פרידמן למה הם לא פונים שוב לבג"צ - ותשובתה המפתיעה היתה אנו חוששים, שבמצב הדברים היום ובאווירה במדינה (הבטחונית כמובן) בג"צ עלול לתת החלטה אחרת או לחזור בו מהאמור בבג"צ משנת 99. תשובתו של נגבי - זאת לא טענה ועמדה הגיונית.
לדעתי בתשובתה, של נציגת האגודה - טמון ההבדל בין גישה ריאליסטית, מציאותית למצב בו נמצאת ישראל - במלחמתה בטרור הפרוע - לבין עמדת האגודה והעמותות למיניהן החיות, או חולמות או שואפות, למדינה, לחברה, לממשלה אוטופית, מעולם אחר בעולם של "כיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
ובכן - לשאיפה זו כולנו יכולים להסכים ולשאוף - אבל עד אז יש לחזור לקרקע המציאות המרה והקשה ולתת תשובה הולמת יום יומית לטרור המשתולל ברחובות והאוטובוסים.
אנחנו עכשיו בשלב של "דמוקרטיה מתגוננת" אני מקווה שלא נגיע למצב של "דמוקרטיה מתאבדת" וזה יכול לקרות אם נקבל את עמדת הדוברים בכנס ואת טענות הוועד נגד עינויים וזכויות האזרח.
הבג"צ הספציפי שהיה ליבו של הכנס ורב השיח בג"צ 5100/94 ואחרים, ניתן ע"י הרכב של 9 שופטים שהגיעו למסקנה משפטית - שהגנת "הצורך" בחוק הפלילי עליו בנו בשב"כ את הגנותיהם מפני הרשעה על-פי החוק הפלילי - בעקבות ועדת לנדוי מ-1987 - שהתיר שימוש בכוח סביר, בנוסח "לחץ פיזי מתון" שהביא את שיטת "הטלטולים" - אינה יכולה לעמוד להם.
בג"צ קבע, שרק חקיקה מפורשת בנושא זה - יכולה להתיר שימוש בכוח בחקירה, למעט מקרים של "פצצה מתקתקת", שבהם יש סמכות ליועץ המשפטי לממשלה להחליט, שהאיום היה ממשי - הסיכון מיידי ואז יקבל החוקר שהפעיל כוח סביר או מעבר לכך הגנה משפטית הקבועה בחוק.
השופט קדמי בדעת יחיד - אף הרחיק לכת והציע לתת ארכה למדינה - של שנה - כדי לאפשר לה להתארגן בחקיקה מתאימה.
יש להדגיש - בג"צ פסל את שיטות החקירה ואת "הגנת הצורך" של החוקרים בגבולות שפירטתי לעיל - אך לא פסל חקיקה שתאפשר שיטות חקירה פיזיות במידת הצורך הביטחוני.
בג"צ פתח את פסק הדין (בהרכב הרחב של 9) במשפטים הבאים: "מיום הווסדה נתונה ישראל במאבק בלתי פוסק על עצם קיומה ובטחונה. ארגוני חבלה העמידו לנגד עיניהם כמטרה את הרס המדינה. מעשי טרור ושיבוש החיים הסדירים הם האמצעים בהם הם נוקטים... פיגועי טרור של רצח המונים במקומות ציבוריים, בתחבורה ציבורית בכיכרות וברחובות, בבתי קולנוע ובבתי קפה. הם אינם מבחינים בין גברים נשים וטף - הם פועלים מתוך אכזריות ללא רחם".
ועוד נאמר בסיום פסק הדין: "לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת ידה על הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהווה מרכיב חשוב בתפישת בטחונה".
בג"צ העביר את ההחלטה לשימוש באמצעים פיזיים חריגים - לידי הכנסת לחקיקה.
הכנסת והממשלה - מסיבות שונות פוליטיות, תדמיתיות, קואליציוניות וגם בשל הפחד מן העולם הצבוע - להיות ראשונים שמכניסים סעיף פרובלמטי מעין זה לחוק - נמנעו מלעשות כלום והשאירו את המצב ללא פתרון מעשי.
בפועל - הכנסת השאירה את השב"כ ללא אמצעים וכלים אפקטיביים לבצע את תפקידה על-פי חוק השב"כ משנת 2002 - בו נאמר בסעיף 7: "השירות מופקד על שמירת בטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה - וכן שמירה על אינטרסים לאומיים חיוניים לביטחון המדינה".
כלומר: הממשלה והכנסת אומרים לשב"כ: תנו לנו ביטחון מירבי, תעשו מעל ומעבר ביום ובלילה ומעל לכוחותיכם באמצעים המוגבלים - מבלי לתת בידיהם כלים לחקירה פיזית אגרסיבית לגילוי מידע.
וכפי שאמרתי - לאור הבג"צ - השב"כ נסוג לאחור - ואם הוא בכל זאת מגיע לאחוזי הצלחה אדירים כאלה - גילוי, בסיכול ובהגנה על המדינה ובטחונה - יש להצדיע לו.
ברב שיח הנ"ל - טענתי והסברתי שלדעתי יש מקום מבחינה משפטית - לחוקק סעיף בחוק בנוסח הוראת שעה - לשעת חירום בלבד - במסגרת החוק למניעת טרור - סעיף שיאפשר חקירה אגרסיבית, חריגה למניעת פיגועים, מתאבדים וסיכול. קשה מאוד ולא נעים להחקר ע"י שב"כ - אך קשה יותר לשבת שבעה, על ילדים, אמהות, אחים/אחיות - והם בעיני עדיפים.
רבותי - הגילויים האחרונים של מתאבד פוטנציאלי שהודה שהתחפש לחולה סרטן כדי להיכנס לישראל לריפוי - בכדי לבצע פיגוע. או תפישתו של מלצר במסעדה ירושלמית - שרצה לבצע פיגוע במסעדה שעבד בה, סיכול 30-60 התרעות פיגוע חמות - ועוד עשרות מקרים אחרים שנודעו בציבור ואלה שלא נודעו - הם לא תוצאה של חקירה על כוס קפה שחור עם היל וסיגריה - אלא חקירה אגרסיבית חיונית. שהרי "פצצה מתקתקת" - היא לרוב לא אדם אחד, אלא קבוצה, ארגון, עם מנהיגים, מסיעים עוזרים, נהגים וכו'. רק חקירה אגרסיבית יכולה להניב תוצאות ויש לתת כלי כזה בידי השב"כ למען ביטחוננו.
אני מתחזק בטיעון זה גם ממקורות זרים, באתר אינטרנס קיוונים - התפרסם מאמר ארוך של אנדרו מקרטי - תחת הכותרת "עינויים" להעלות על הדעת את שלא יעלה על הדעת. המאמר בעקבות ההתעללות והעינויים שהתגלו בעיראק על-ידי צבא ארה"ב.
במאמר, טוען המחבר שיש הצדק משפטי מוסרי וביטחוני לחוקק, חוק שיאפשר "עינויים" לצורך השגת מידע בטחוני שיהיה מוגבל מבוקר ומפוקח. לדעת המחבר, העולם המערבי צבוע, שעושה בעצמו את אותם דברים שהוא מקפיד לבקר אחרים - שלא לדבר על ארצות האיסלם. לדעתו, יש לשנות את הקוד הבינלאומי המוסרי שנגוע בצביעות ובהעלמת עין. גם פרופ' עמנואל גרוס, במאמר "תגובה" טוען כי הצו שאסור לעולם "לענות" אינו נכון ואינו מוסרי.
אצלנו הסכסוך עם הפלשתינים - כבר נגוע בשנאה ובנקמות מסוכנת - השחקן גוליאנו מר - התראיין לעתון 'מעריב' והצהיר שבראיון לרשת "נייטליין", ב-11.9 הוא יטען - שהציונות היא אחת הפשעים הגדולים נגד האנושות.
פרופ' יוסף אגסי - אחד מגדולי הפילוסופים בעולם, מצוטט בראיון בעיתון 'זמן תל אביב' - כאומר שלדעתו המדיניות של שרון והמתנחלים יביאו למלחמת אזרחים - וכשזו תבוא - הערבים ישחטו פה את כולנו.
אבל יש גם קולות אחרים, עם תקווה קלה לעתיד. יואל אסתרון, שהיה סגן עורך עתון הארץ, כותב בהארץ - שאם הפלסטינאים יפסיקו להתאבד באוטובוסים שלנו, זה יהיה נשק אפקטיבי יותר מחגורות נפץ. ואם ימשיכו - תהיה חובת המדינה להגיב אחרי פיגועים שהרי שום ממשלה לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים.
השחקן מוחמד בכרי - (ג'נין ג'נין) - פרסם מכתב מפתיע בהארץ - בו הוא קורא לפלסטינאים לנטוש את פעולות ההתאבדות - לטובתם, עניינים תדמיתם ולטובת כולנו.
ולסיום אצטט מדבר של הנשיא ברק מטכס השבעת שופטים ביום 2.9: "שיקולי ביטחון - עשויים לעיתים להשפיע על קביעת תכנו של החוק" הוא שאמרתי לעיל - שיקולי ביטחון גוברים על עקרונות אוניברסליים.
והערה לסיום: לא טענתי שאין חריגים פגמים ופשלות בשורות השב"כ שהכל מתנהל שם על מי מנוחות. יהיה זה לא טבעי ולא אנושי - שבכמות הארועים, ההתרעות החמות, העצורים והנחקרים לא יהיו פגמים וחריגות אך בשקלול הכולל, הם עושים עבודה נאמנה וברור לכן שהטענות כנגד השב"כ הן לא כצעקתה.
___________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.
