כולנו מסכימים שצריך לסכל את שיגורי טילי הקסאם. אסור שייהרגו ילדים עבריים ללא תגובה ומעשה שימנעו הרג נוסף. 'צריך להחזיר להם' בשפת הילדים או 'יש לגמול להם כדי לייצר הרתעה' בלשון המומחים.
איך עושה זאת צה"ל? לאן מוביל אותו הקבינט? להיכנס עמוק ולתפוס מחדש שטחים נרחבים ברצועת עזה במבצע הנקרא 'ימי תשובה'. האם תשובה על שלא עשינו זאת קודם או תשובה כנגד מה שעומדים אנו לעשות? נדמה לנו שזוהי הדרך היחידה להפחית את מספר שיגורי הקסאם, האומנם אין אחרת?
לעומת זאת, רובנו, לפי הסקרים המתפרסמים מעת לעת, תומך בתוכנית ההינתקות מוחלטת ופינוי הישובים מכל שטח הרצועה. רוב זה מאמין או מקווה כי יציאה, פינוי שטחים וישובים יפחית עד מאוד את רמת העוינות הפלשתינית, יבטל את מרבית הגורמים לעימות באזור זה ויאפשר הסכם בעל-פה או הפסקת-אש לא רשמית שיסיימו את פרשת טילי הקסאם ובא לציון גואל. האם תקוות אלו ייתממשו? סביר להניח שבמידה חלקית בלבד. תמיד יימצאו חוליות עוינות שימצאו דרך להתנכל לאזרחינו ולישובינו בתוך הקו הירוק.
אחת השאלות הניצבות בפני קברניטינו היא: מה נעשה באם יפלו טילי קסאם לאחר פינוי הרצועה, כיצד נפעל בנסיבות החדשות? האם ניכנס פעם נוספת בקנה מידה רחב כמו 'בימי תשובה'? לכמה זמן? באיזה היקף? הרי אין ברצוננו לחזור למעגל האלימות. אם כך, יש ניגוד מובהק בין מבצע 'ימי תשובה' לבין תהליך ההינתקות, בין תפיסת שטח היום לפינויו מחר. האין זה פרדוקס שאנו מתכוננים לפינוי שטחים ע'י כיבושם היום?
מבצע 'ימי תשובה' אולי ייתן תשובה חלקית, טקטית, קיצרת ימים לנפילות הטילים בשדרות, אך בד-בבד עלול לפגוע באופן חמור ואולי אף להכשיל את המהלך האיסטרטגי ארוך הטווח להינתק מהרצועה. ממשלה וצבא שמעריכים כי הינתקות היא מהלך נכון, חייבים לנקוט בגישה תהליכית לפיה המהלכים של היום אמורים לתמוך בהחלטות הממשלה בעבר (הינתקות) ובפינוי עצמו בעתיד. תהליך ההינתקות מחייב מאופקות מרבית מחדירה לשטח, במידת הצורך חדירות מזעריות ולפרקי זמן קצרים.
מבצע 'ימי תשובה' עשוי להשיב את הקסאם לאחור, אך לא באופן מוחלט. תפיסת שטחים אינה הדרך היחידה להשגת מטרה זו, ישנן דרכים חלופיות שעשויות להשיג תוצאות דומות בלי לפגוע בתהליך ההינתקות. אנו מצפים מצה"ל לעצב ולהמליץ על דרכים אלו, ומקווים שהקבינט ישנה את מדיניותו ויתמוך בהן.
