במאמרו של הרב ישראל רוזן שליט"א (בידיעות אחרונות, ט' בחשוון תשס"ה 24 לאוק' 04) "על רבנים ודמוקרטיה", הרב מסתמך על מרן הרב קוק זצ"ל, הקובע: "בזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות ליד האומה בכללה", ומסקנתו היא שמשאל עם, בנוגע להתנתקות, יחייב את כולם גם את אלו המתנגדים למהלך זה.
כי התוקף של המשאל יהיה כמו החלטת המלך: "כי ההלכה אכן מתחשבת ברצון העם, ואין כמו רבני הציונות הדתית המכירים בערכי הדמוקרטיה ומכבדים אותה כגורם הלכתי משמעותי". ומסקנתו היא: "לו היה ניכר לכל מהו רצון העם, ולא באמצעות סקרים ספק-מוזמנים, הייתה ההלכה מקבלת את הגזירה. גם אם היה מדובר ביציאה מלבנון, משכם ומבית לחם, ואפילו מחברון, היו רבנן ותלמידיהם משלימים עם המצב".
והקורא דברים אלו תמהה! ואם על הפרק היתה עומדת השאלה "לעבוד עבודה זרה או לא?". ומשאל העם היה מורה על רוב ברור ומוצק של 99% אחוז מצביעים יהודים בעד ע"ז האם גם אז היה הרב אומר שניכר שזה רצון העם, ומקבל את הגזרה ועובד יחד עם כולם ע"ז בכדי לא לפרוש מן הצבור?! הרי אליהו הנביא לא נגרר, אחר הרוב שהיה בימי אחאב, לעבוד עבודה זרה. אלא נלחם בו בכל כוחו, עד שהכריע אותו, שחט את נביאי הבעל של אחאב, והוא ותלמידו אלישע פעלו ללא לאות עד להחלפת שלטונו של בית אחאב, בשלטון אחר. מעולם לא עלה על דעתו של אליהו קביעתו של הרב רוזן: "שאם ניכר לכל מהו רצון העם אזי הייתה ההלכה מקבלת את הגזירה" ובמקרה של אליהו את גזירת הצו המלכותי לעבוד ע"ז.
האם כבוד הרב לא שם לב שגם למלך יש מגבלות בסמכויות שלו. שהרי הרמב"ם שקדם הן לרב רוזן והן לרב קוק כבר פסק: "המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו". (הלכות מלכים ומלחמות פרק ג הלכה ט). ולכן בין אם "המלך" הוא מלך כבימים עברו ובין אם הוא "הזכויות של האומה בכללה" כדברי הרב קוק, לא כל החלטה של "המלך" תקיפה, ולא הרוב ואפילו רוב מוחלט ככל שיהיה יכול לבטל מצוה קלה של תורה. וכמו שעלינו להישמע למלך בגלל החלטיות ההלכה כך גם עלינו לדעת שאין להישמע לו וגם זאת מ"תוך אותה החלטיות של ההלכה".
אין הבדל בציות או אי ציות למלך, כאשר על הפרק עומדת מצוה קלה או מצוה חמורה אם זה אכילת מאכלות אסורים או ע"ז, שינוי צבע השרוכים בנעלים או מצוות יישוב ארץ ישראל (בה ההלכה קובעת: "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה"). על כן תמוהה עמדתו של הרב כי ההלכה היא "יחסית" כלשונו, וכי תורת היחסות (הפרטית או הכללית) חלה עליה.
עוד יש לציין כי כבר בשאלה זו התחבט חזקיה המלך. בשעה שצר עליו סנחריב, היה העם מפולג בין הרוצים להיכנע ובין הרוצים להילחם. התלמוד (בבלי, סנהדרין כו ע"א) מציין כי לחזקיה וסיעתו היו 11 אלף רבבות תומכים ולשבנא הסופר 13 אלף רבבות (רוב של 54% בעד כניעה מול 46% נגד כניעה). וכבר חשב חזקיה המלך שאם הרוב הוא בעד כניעה, וזה רצון רוב העם, הרי שגם הקב"ה מסכים. וכמו שנפסקה ההלכה בארץ כך היא בלית ברירה תיפסק גם בשמים.
עד שבא אליו ישעיה הנביא ואומר לו את משפט המפתח בסוגיות מעין אלו: "קשר רשעים אינו מן המנין". רוב הוא רוב והוא מן המנין כל עוד העומדים למנין אינם עוברים על דברי תורה - כל עוד הם בגדר צדיקים. אם הם "רשעים", כאשר ההגדרה לרשעים היא מי שאינו כפוף להלכה, אין מתחשבים בדעתם. אי אפשר להצביע על דבר הנוגד את ההלכה. דבר שההלכה אוסרת לא יוכל שום רוב ואפילו רוב מוחלט שכל כולו "יהודים על-פי ההלכה", לבטל אותה. ולכן אומר הנביא לחזקיה זה לא 46%, אלא 100% נגד כניעה - "קשר רשעים אינו מן המנין".
טעות היא לחשוב כי ההלכה היא יחסית כדברי הרב - ההלכה היא מוחלטת. היא באה ממוחלטות מי שנתן אותה - הקב"ה, ואי אפשר לזגזג בה 'כחומר ביד היוצר', 'ברצותו מישר וברצותו מעקם', ולהכניס את רצון העם (התלמיד) כמקור סמכות כאשר הוא נוגד את מקור הסמכות העליון - של מי שאמר והיה העולם (הרב).
_________
- הכותב הינו בוגר הטכניון, בעל תואר שני בהנדסה, ו"מגיד שעור" בישיבה ציונית;