הכותרת אולי מטעה, אבל:
השרה לימור לבנת, השר דני נוה, השר בנימין נתניהו ואחרים, עושים קולות של מתנגדים לתוכנית ההינתקות. אבל למעשה הם חוזרים על התנהגותם בעת הסכמי אוסלו. גם אז, לכאורה, הם היו נגד, אבל לא ממש, הם מאוד קיוו כי השמאל יבצע את העבודה המאוסה, יתן לערפאת את יש"ע, יוריד ישובים, יסוג לאן שיסוג יסיים הכל ואז:
יעלו (הליכוד) לשלטון, לא ילכלכו ידיהם בגועל נפש, ויצביעו באצבע מאשימה על השמאל שהביא את המדינה לכאן.
ואומנם, כך היה: נתניהו, במסע הבחירות שלו, הצהיר כי ישראל תכבד את כל ההסכמים, והוא גם כיבד והוסיף אפילו הסכם משלו (וואי).
והיום, התרגיל חוזר על עצמו. בתום ההינתקות (שלא תהייה) יאשימו שרי הליכוד את שרון, הוא יעוף מהמפה הפוליטית והם ישובו בידיים נקיות (כביכול), ויצביעו באצבע מאשימה את שרון, ובליבם יעלצו על שעשה עבורם את העבודה (ברוב איוולתו) והם ירחצו בנקיון כפיהם.
צבועים כבר אמרנו?
