המחלוקת הציבורית אשר התגלעה בימים אלו, בנוגע לשאלת ההינתקות מעזה, הדגישה את הכרסום האידיאולוגי שחל בגוש הימין בישראל ובהנהגת הליכוד בפרט. אולם, נראה, כי מחלוקת ציבורית אחרונה זו אינה אלא שלב ראשון בסדרה ארוכה של ויתורים חד-צדדיים שמדינת ישראל עומדת לקבל בשנים הקרובות.
מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה, עבור בוועידת מדריד, וכלה בהסכמי אוסלו, חל שינוי רב בגישות הפוליטיות אשר ביקשו לפתור את בעיית הפלשתינים. עם זאת, המפץ הגדול מכולם חל דווקא בתקופה שלאחר ההתפכחות מהסכמי אוסלו. באופן פרדוכסלי, דווקא בתקופה לאחר שנקרעה המסכה מעל פניה של המנהיגות הפלשתינית, בראשה יאסר ערפאת.
אותו מפץ גדול בגישה לפתרון הבעיה הפלשתינית בא עם ההחלטה של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, להתנתק באופן חד-צדדי מעזה בפרט ומהפלשתינים בכלל. כל זאת, עד ליום אשר בו תצמח מתוך הפלשתינים מנהיגות, אשר תהא מוכנה ובשלה לאכיפת סדר אמיתי בשטחים ולהסכם שלום בר-קיימא עם ישראל.
אין ספק, כי עיקרה של החלטה זו בדבר ההינתקות מעזה - תוך עקירתם של ישובים יהודים - היא תמורה ותוצאה ישירה של התחייבויות וערבויות שניתנו ע"י ארצות הברית לשריון מצבה הבינלאומי של מדינת ישראל ולמניעת בידודה הפוליטי בעולם.
ישנם צידוקים רבים בעד החלטה זו להתנתק מעזה. מרביתם של הצידוקים נעוץ בצורך ובלחץ הפרגמאטי לתת לקהילה הבינלאומית בכלל ולאמריקאים בפרט - פתרון כלשהו למצב הבעייתי ביותר שעדיין קיים בשטחים לאחר כישלונם של הסכמי אוסלו, והעדר האפשרות ליישומה של מפת הדרכים האמריקנית בצל הטרור הקיים בשטחים.
חסרונה העיקרי של ההחלטה בדבר ההינתקות נעוץ בהיותה פתרון תקדימי של חד-צדדיות. פתרון חד-צדדי זה יגרור אחריו דרישה ולחץ נוספים מצד הקהילה הבינלאומית לויתורים חד-צדדיים נוספים, מבלי שתהיינה למדינת ישראל יכולת מיקוח לקבל דבר תמורתם. טוב יותר יהא אם בעתיד נקבל החלטות הרות גורל בדבר ויתורים טריטוריאליים במסגרת של דו-צדדיות שתבטיח תמורה הולמת בצידה של אותה התנערות מיכולתנו לתת.
תוכנית ההינתקות - גם אם הינה ראויה ונכונה - קשה לומר כי תביא הישג, שכן אין בצידה כל תמורה, והיא מהווה תקדים מסוכן להמשך נסיגה ונתינה בחלל ריק. ויתור זה יגרור - כבנפילת חפיסת קלפים - ויתורים חד-צדדים נוספים אשר כולם יעשו מתוך אותו חוסר אונים שבגינו ולאורו נעשית היום תוכנית ההינתקות. טוב היה אם לא היו נערכים ויתורים חד-צדדים מתוך חוסר אונים מדיני ותולדה של לחץ בינלאומי.
כיום, לאחר אישורה של תוכנית ההינתקות בממשלה ובכנסת, עלינו להפעיל את כל כוחנו להתנעת תהליך מדיני חדש אשר יהא מותנה בסילוקה המיידי של המנהיגות הפלשתינית שכשלה וכיזבה בהסכמי אוסלו. יש לדכא את מקלטי הטרור ברשות הפלשתינית - כפי שנעשה בעירק ובאפגניסטאן - ע"י סילוקם של המנהיגים הנוכחיים שנותנים להם לגיטימציה.
אין לקבל את חוסר האונים שנכפה עלינו על-פי צו הטרור, ויש לקרוא את צו השעה לרענון השורות הכפוי בצד הפלשתיני. צו השעה הוא להסכמים דו-צדדים. הסכמים אשר יניחו את הקרקע הפורייה לאכיפת סדר שלטוני ברשות הפלשתינית - סדר מיוחל שימנע קיומם של תאי טרור. צו השעה לפתרון של שקט ושלום שיגיעו רק לאחר שתוחלף המנהיגות הפלשתינית במנהיגות, אשר תהא מסוגלת להתחייב לאותו שלום של הדדיות ולא של חד-צדדיות.
חשיבות האיתות למנהיגות הפלשתינית הנוכחית כי כשלה הינה גדולה ומכרעת. בכך למעשה כשלה תוכנית ההינתקות כישלון חרוץ, שכן היא דווקא בבחינת איתות הפוך. היא איתות ירוק לאותה מנהיגות כי דרך הטרור צלחה, וכי בדרך זו תשיג את שאר מטרותיה, לרבות את חלוקת ירושלים ואת שיבת הפליטים. זו כישלונה של תוכנית ההינתקות שאין בה הרבה יותר ממה שיש בה.
