האזנה לנאמר בהקלטות רשת הקשר שנחשפו אתמול בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין [התמליל המלא בהמשך], לא היה בה כדי לספק חומר ראייתי מוצק שיחרוץ את דינו של המ"פ, סרן ר', בחשד לווידוא הריגה. אין ולא יהיה כאן ניסיון לנקות את המ"פ מתפקודו הכושל ומהערכים הפסולים על-פיהם נהג לכל אורך התקרית, אך ההגינות מחייבת להבהיר, כי גם האמירה "וידאתי הריגה" שנראה היה שמערכת "עובדה" מתפארת בה, לא הרשימה במיוחד. די ב-Common Sence בסיסי כדי לפסול את האפשרות שכוונת המ"פ היתה ל'וידוא הריגה' במשמעות הרווחת של הביטוי (קל וחומר אם ידע, וספק אם לא ידע, שהוא מוקלט). הגיוני יותר להבין זאת בקונטקסט של דיווח לאחור על ניטרול האיום (בראייתו), או בעגה הצבאית חזלו"ש אירוע. גם בצה"ל יש לומר לא אהבו את מה שראו, ובחרו לכנות זאת "תעתועי עריכה".
אך עדיין, כמי שעקב אחר הפרשה, קשה להתעלם מכך שהכתבה חושפת מערך תחקירים צה"לי מבוקע, שלא לומר עושה לו "וידוא הריגה". לאור הממצאים שהובאו בתוכניתה של אילנה דיין, המסקנה המיידית המתבקשת היא, שהתחקיר הראשוני שנערך בפרשה, למעשה מעולם לא היה. ובניגוד למקרה הקודם, כאן אין מקום לפרשנויות. תחקיר לא היה שם. נקודה. חרף זאת, הדבר לא מנע מהרמטכ"ל, רב אלוף משה (בוגי) יעלון, לצאת בשעתו לתקשורת ולטהר את המ"פ בפומבי. האזנה לרשתות הקשר שיכולה היתה לחסוך מבוכה רבה מצה"ל בעקבות הזיגזג המגומגם שביצע בכל הקשור לפרשה, לא נתפסה אצל בכירי המטכ"ל כאקט מחוייב האירוע. המ"פ אמר - הרמטכ"ל אמר. עד כאן התחקיר. כמה מקרים חריגים נוספים מן הסוג הזה אירעו בעבר, אין לדעת. דבר אחד ברור: מערכת שמסתמכת על פטפטת תקשורתית כאמצעי חיווי לגילוי תקלות וכשלים, היא מערכת שמנגנון הבקרה הפנימי שלה רקוב עד יסוד.
כמה נקודות מטרידות שעלו מתוך הכתבה של אילנה דיין [הקרדיט על השגת ההקלטות מגיע לעורך המשנה אבי זילברברג]:
1) באיזה שלב קיבל לידיו הרמטכ"ל לראשונה את הקלטות רשת הקשר ממוצב גירית? הייתכן שדבר ההקלטות נודע לרמטכ"ל רק בעת שידורן במסגרת הכתבה? וכיצד הוצא הרמטכ"ל לתקשורת בטרם הגיע לידיו הממצא החשוב הזה, תוך שהוא מטהר את המ"פ בפומבי? ["אני מקבל לעת עתה את גרסת המ"פ. לא היה וידוא הריגה. טפלו עליו האשמות שלא הוכחו" - אמר בימים הראשונים שלאחר חשיפת הפרשה בתקשורת]
2) כיצד ייתכן שאיש מהמערך שניהל את האירוע לא צעק 'חדל' (אותם חיילים בעמדות התצפית ובחדר הפיקוד שצפו באירוע ומסרו למ"פ דיווחים שוטפים בקשר עת היה בהסתערות), גם לאחר שזוהה בבירור כי מדובר בילדה קטנה ("בת 10", כפי שנמסר בקשר)? האם אין מקום להעמיד גורמים נוספים לדין מלבד המ"פ? (מפקד החמ"ל או מפקד העמדה באותה עת שנושא באחריות המלאה לכך שלא התריע או ניסה למנוע את המשך הפעילות נגד הילדה - האם הוא פטור מאחריות?)
3) מדוע אישרו הגורמים הרלוונטיים בצה"ל את חשיפת פניהם של החיילים שהוצגו בכתבה בשידור (עבור אלה שלא צפו בכתבה - לאחר האירוע נראו חיילי המוצב 'מאושרים' במעין 'הילולת ניצחון') וחשפו אותם למעשה לפגיעה בדמות תביעה אפשרית בעתיד (בית הדין הבינלאומי בהאג למשל - כפי שאיימה עו"ד לאה צמל, המייצגת את משפחתה של הנערה הפלשתינית אימאן אל-המס)? [-ממקורות יודעי דבר נודע, כי הקלטת בה נראים החיילים לא הועברה כלל לאישור הצנזורה]
4) איך קרה שצילומים מתוך חדר החקירות של מצ"ח (!!) והמסמך הפנימי שחובר במצ"ח דרום (בו מצוטטים מח"ט גבעתי, אל"מ אייל אייזנברג, המג"ד, סא"ל עופר לוי והסמג"ד, אשר מטילים ספק באמינות התחקיר), הודלפו לתקשורת והובאו במסגרת הכתבה?
5) שאלה בסיסת ועמוקה יותר, היא האם נוהל הפתיחה באש המוצג בכתבה משקף את נוהלי הפתיחה באש כפי שהם מעוגנים בפקודות צה"ל, נוהל המחייב ירי אזהרה ומתיר פגיעה רק כאשר ברשות החשוד נשק ובכוונתו לפגוע בחיילי צה"ל? [לפני יותר מחצי שנה סיפר לי מישהו על אזורים בשטחים בהם לא מופעל נוהל פתיחה באש כמחוייב וכל עובר אורח/פעיל טרור הנקלע לשם - אללה ירחמו. "שטחי מוות", הוא כינה אותם. כשניגשתי לבדוק את האירוע, השיב לי קצין צעיר בדרגת מ"פ, שלא אחשוף את שמו, בקצרה: 'פה לא הקריה או צריפין'. זו הזדמנות לומר לו תודה. וטוב שכך].
אשר לעניין ההדלפה מתוך חדר החקירות של מצ"ח, מגיב דובר צה"ל: "בהתאם לחוק, עם הגשת כתב אישום מוטלת חובה על התביעה למסור את חומר החקירה במלואו לנאשם ולבא כוחו. כמצוות החוק ובהתאם להנחיות נשיא בית הדין, הועבר החומר כאמור ביום שישי האחרון לקראת הדיון שנערך אתמול, עת הוגש כתב האישום. מבדיקה שנעשתה, אף גורם מהפרקליטות הצבאית או המשטרה הצבאית החוקרת לא העביר את חומר החקירה שהיה מצוי ברשותם במשך כחודש, לגורם כלשהו בתקשורת. מצ"ח והפרקליטות הצבאית מקפידים על ניהול משפט זה, ככל משפט, לפני הפורום היחיד המתאים לניהול המשפט, קרי בית הדין". מקורות צבאיים הוסיפו, כי אין מקום לפתיחת חקירת מצ"ח במקרה הנדון. לחלק מהסעיפים האחרים סירבו בדובר צה"ל להשיב, משום ש"ההליכים עדיין נמשכים". משיחה לא רשמית עם גורמים במערכת "עובדה", לא ניתן היה להשיג את המועד שבו הגיעו החומרים המדוברים למערכת בשל חסינות מקורות.
התביעה הצבאית לבית הדין הצבאי דרום הגישה אתמול את כתב האישום כנגד מפקד הפלוגה בגין עבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק, שיבוש מהלכי משפט, חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות וכן התנהגות שאינה הולמת [ראו קישור]. בנוסף, הוחלט על הארכת מעצרו של המ"פ למשך חודשיים והעברתו למעצר פתוח ביחידה אחרת.
להלן כתב האישום המלא, המובא כאן לראשונה:
"בית הדין הצבאי המחוזי
מחוז שיפוט דרום
תיק בי"ד דר/04/
תיק מצ"ח דרום 04/145
המאשים: התובע הצבאי
נגד
הנאשם: סרן ע.ר. - גד' חי"ר 424
פרט אישום ראשון:
מהות העבירה: שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.
פרטי העבירה: הנאשם הנ"ל, בהיותו חייל בצה"ל, בתאריך 5/10/04, בשעה 07:00 לערך, בסמיכות למוצב "גירית" או במועד או במקום סמוכים לכך, הפעיל נשק ללא סמכות וללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים, בעשותו את האמור להלן.
בתאריך זה, בשעה 06:50 לערך, זיהתה עמדת הש"ג במוצב "גירית" דמות החשודה הקרובה כדי 100 מ' מהמוצב. עמדות המוצב החלו לירות לעברה והופעלה אזעקת המוצב.
הנאשם, מ"פ המוצב יחד עם קצינים וחיילים נוספים, יצאו מן המוצב והתמקמו מאחורי סוללת עפר הסמוכה למוצב. שם ירו הם, והנאשם בכללם, לעבר הדמות. הדמות נפגעה והנאשם החליט לצאת לעברה, וקרא לסמ"ר - * ששימש כקשר מ"פ, שיבוא עמו.
הנאשם קרב למקום שבו היתה שרועה הדמות, שלאחר מכן, הסתבר, כי מדובר בילדה המנוחה אימאן אל-המאס (להלן - "הילדה"). בהתקרבו אליה הורה הנאשם לסמ"ר - * לעצור במקומו, והנאשם המשיך לבדו לכיוון הילדה. כאשר הגיע הנאשם למקום בו היתה שכובה, עמד עמידה יציבה בסמיכות רבה אליה, כיוון את נשקו (רוס"ר M-16) לכיוון מטה וירה בה, במצב בודדת, שתי יריות מטווח קצר.
פרט אישום שני:
מהות העבירה: שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.
פרטי העבירה: הנאשם הנ"ל, בהיותו חייל צה"ל, בתכוף לאחר המועד המצויין בפרט האישום הראשון, ובמקום המצויין בו, או במועד או במקום סמוכים לכך, הפעיל נשק ללא סמכות וללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים, בעשותו את האמור להלן.
לאחר שירה בילדה את שתי היריות, פנה הנאשם לאחור ושב אל סמ"ר - * אולם מייד לאחר מכן הסתובב ושב אל המקום שבו היתה שכובה הילדה. הנאשם נעמד באופן דומה לעמידתו בעת שירה את שתי היריות הנזכרות לעיל, כיוון את נשקו כלפי מטה וירה, במצב אוטומט, כעשרה כדורים, עד שרוקן את מחסנית נשקו.
פרט אישום שלישי:
מהות העבירה: שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
פרטי העבירה: הנאשם הנ"ל, בהיותו חייל בצה"ל, מספר ימים לאחר המועד שבפרט האישום הראשון, ביחידתו, או במועד או במקום סמוכים לכך, עשה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בעשותו את המעשים הבאים:
א. לאחר התחקיר הצבאי שנערך בראשות מפקד האוגדה, כינס הנאשם את חיילי הפלוגה, וסיפר להם את גרסתו למהלך האירוע. לאחר מכן קרא הנאשם לסמל - *, וביקש מהאחרון שיפנה למג"ד, ישנה מן הדברים שאמר לו בתחקיר שערך, ויסביר למג"ד "שאולי לא הבינו אותי נכון".
ב. כשבוע לאחר האירוע, במהלך שיחה שערך הנאשם במשרדו עם סגן - *, סג"ם
- *, סג"ם
- *, סמ"ר
- * וסמ"ר
- *, ניסה הנאשם לשכנע את סמ"ר
- * ואת סמ"ר
- *, כי הבחינו כביכול רק בירי סמוך לגופת המנוחה ולא בירי לכיוונה, והוסיף, כי אפשר שבמהלך נסיגתו לאחור, תוך כדי ירי הצרור, פגע במנוחה בטעות.
פרט אישום רביעי:
מהות העבירה: חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות, לפי סעיף 72 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.
פרטי העבירה: הנאשם הנ"ל, בהיותו חייל בצה"ל, במהלך שירותו כמ"פ מוצב "גירית", במועדים הקודמים לאירוע שבפרט האישום הראשון, וכן זמן קצר לאחריו, ביחידתו, או במועדים או במקומות סמוכים לכך, חרג מסמכותו, ובמעשהו זה גרם או עלול היה לגרום חבלה לגופו או נזק לבריאותו של אדם אחר, דהיינו: הנאשם הורה לפקודיו לנהוג באופן שסוטה מהוראות הפתיחה באש, כך שבאזור הסמוך למוצב, שהינו אב"ם (אזור ביטחוני מיוחד), יש לבצע ירי על-מנת להרוג לעבר כל אדם הנכנס לתחומו. כך הורה את פקודיו קודם לאירוע, ואף זמן קצר לאחר שביצע את הירי האמור בפרט האישום הראשון, הודיע הנאשם ברשת הקשר, כי "כל מי שנע-זז במרחב, גם אם זה בן שלוש, צריך להרוג אותו".
פרט אישום חמישי:
מהות העבירה: התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.
פרטי העבירה: הנאשם הנ"ל, בהיותו קצין בצה"ל בדרגת סרן ומ"פ "גירית", במועדים ובמקומות המצויינים בפרטי האישום הראשון עד הרביעי דלעיל, התנהג באופן שאינו הולם את דרגתו או את עמדת הצבא, בעשותו את המיוחס לו בפרטי אישום אלה.
תאריך 22/11/2004
רן כהן, סרן
תובע צבאי"
התמליל המלא של הקלטות רשת הקשר (כפי שנחשפו בתוכנית "עובדה"):
"אילנה דיין: בווידאו הצה"לי מסומנת השעה המדויקת. ב-06:48 מזהה הש"ג של מוצב גירית דמות שנעה לכיוון הבסיס. היא במרחק של כמאה מטר מהמוצב.
ש.ג: קבל זיהינו ערבייה כמאה מטר מתחת למוצב, באזור השער רק"ם, חוות רק"ם.
חמ"ל: מה זיהיתם?
ש.ג: רות קבל. זיהיתי הולכת על שתיים, מאה מטר מהמוצב.
חמ"ל: עת"ף ספרד, אתה מזהה?
עת"ף (תצפית): חיובי, זה ילדה קטנה, היא רצה כרגע במגמה מזרחה.
אילנה דיין: זה הנתון המכריע כרגע. הדמות שזוהתה מתקרבת למרחק כ-70 מטר מהמוצב. מבחינת החיילים, מרגע שנכנסה לאב"מ - האזור הבלתי מורשה, מותר להם לירות לעברה על מנת לפגוע. בשלב הזה מוקפצת כיתת הכוננות. כולם עולים לעמדות ומתחילים לירות. אחרי מכת האש הראשונה,היא מתחילה לברוח. 3 דקות אחרי הזיהוי הראשוני, עמדת התצפית מדווחת לראשונה בקשר שמדובר בילדה קטנה. זו הייתה איימן אל-המאס, בת 13 משכונת תל-סולטאן, שהייתה בדרך לבית הספר.
תצפית: היא מאחורי המחפורת, מתה מפחד, הפגיעות ממש היו לידה. ס"מ ממנה. חמש, תתקדם מטר, מטר אחד. תתקדם קדימה.
ש.ג: כרגע מסתערים עליה פה הכוחות שלנו. הם ממש 70 קצרים ממנה.
חמ"ל: אני מבין שהחפ"ק יצאו החוצה?
ש.ג: חיובי, עם עוד כמה חיילים.
קשר מ"פ: רות, כן, קבל: קודקוד, משנה, החפ"ק שלו ואחד אל"ף, אחד בי"ת. קיבלתי.
אילנה דיין: השעה 06:25 הקודקוד שעליו מדברים בקשר הוא ר', מפקד הפלוגה. דקה קודם העיר אותו החובש בבעיטה. ר' שם על עצמו שכפ"ץ של מישהו אחר ורץ אל מחוץ למוצב. מבחינתו, הוא מסתער לעבר מחבל שחדר פנימה. התמונה ברשת הקשר בשלב הזה כבר שונה לגמרי.
תצפית: קבל, נראה לי שאחת העמדות הורידה אותה.
חמ"ל: מה, ראית פגיעה של... היא נפלה?
תצפית: היא נפלה. כרגע היא לא זזה גם.
חמ"ל: קיבלתי.
אילנה דיין: מכאן והלאה התקשורת ברשת היא בין החמ"ל במוצב לבין ר' המ"פ.. ר' מדווח בזמן אמת על כל צעד שלו בשטח, מרחק של מטרים מהילדה שכבר מוטלת על הקרקע.
מ"פ: אני ועוד גפרור... מתקרבים עוד יותר... קדימה, לוודא את ההריגה. תהיה בחיפוי.
אילנה דיין: ההקלטה של רשת הקשר מסתיימת בשעה 07:23 במילים האלה, שמשום מה דחוף למ"פ לשדר עכשיו לחמ"ל.
מ"פ: כאן קודקוד, כל מי שנע, זז במרחב, גם אם זה בן 3, צריך להרוג אותו. עבור.
אילנה דיין: חולפות למעלה משעתיים עד שצוות האמבולנס הפלשתיני מעז להתקרב כדי לפנות את גופתה של ילדה בת 13 שהייתה בדרך לבית הספר.
בבוקר שבו נהרגה הילדה איימן בעצם מתפרץ סיר הלחץ שבתוכו פועלת הפלוגה של ר'. הוא בסה"כ חודשיים בתפקיד המ"פ, אבל הוא מתקשה להשתלט על האנשים. בשלב מסוים נשקלה אצל המג"ד ואצל מח"ט גבעתי האפשרות להדיח אותו. זאת פלוגה לחוצה עם עומסי עבודה מטורפים, ור' הוא מ"פ תובעני שמנסה גם לשבור מסורת. המ"פ הקשוח יודע שיש חיילים שמחפשים אותו. כשהם רואים אותו יורה לכיוון גופתה של ילדה קטנה הם בטוחים שביצע וידוא הריגה,אבל לא בטוח שהסיפור הזה היה יוצא החוצה לולא מצב היחסים בתוך הפלוגה.
תוך ימים יהפוך אירוע מותה של הילדה איימן לפרשת המ"פ ווידוא ההריגה, אבל הפרשה הזו תסתבך באמת ברגע שחיילים מתוך הפלוגה יחליטו לספר מה ראו שם. עשרה ימים אחרי האירוע, צה"ל סוגר תחקיר מבצעי שיש בו הכול חוץ מעובדות אמת. המ"פ יוצא נקי לגמרי, הרמטכ"ל נותן בו אמון מלא. ואז ר' נעצר ומובא לחקירה במצ"ח [תיעוד מתוך חדר החקירות של מצ"ח]
מ"פ: בשפה שאני נמצא על הסוללה, אני הולך לנטרל את האיום. איך אני מנטרל את האיום? אם אני יכול לדעת באופן מלא שמי ששוכב שמה, המחבל ששוכב שמה מת, והוא לא יכול לעשות שום דבר. הוא לא יבצע ירי נ"ט, לא לברוח, לא לזחול ולא לעשות... לקום ולהפעיל מתג הפעלה, בסדר? ולא להילחם בי, בסדר? אז אני יוצא לקראת הסתערות אליו ועצם העובדה, ההתנהגות שלי בשטח, שפתחתי חיפוי מהמוצב וירי מהמוצב... ההתקדמות שלי אליה לא הייתה התקדמות של... להגיד לה שלום ולהסתכל עליה.
חוקר: התקדמת בשביל לנטרל אותה?
מ"פ: בטח.
חוקר: בשביל לוודא הריגה שלה?
מ"פ: בשפה שאתה רוצה להבין אותה...
חוקר: בשפה שלך.
מ"פ: כן".
