לאורך ההיסטוריה ובייחוד באלפיים שנות גלות, בכל פעם שרצו להיפגש עם מנהיגי הגויים, קראו את פרשת "וישלח". האם אנחנו צרכים להמשיך במסורת זו או לא? האם השבועה שלא למרוד באומות עדיין בתוקפה?
חז"ל מתחו ביקורת קשה על יעקב אבינו על שהתרפס לפני עשו. במיוחד בדורו של בר כוכבא, ממש בזו ולעגו ליעקב אבינו וטענו שהוא אבא רופס ושיעקב אבינו טעה. וכך מובאים הדברים. [מדרש רבא פרשת וישלח]:
"וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' ר' יהודה בר' סימון פתח: [משלי כה,כו] "מעיין נרפש ומקור משחת, צדיק מט לפני רשע" ר' יהודה בר' סימון כשם שאי אפשר מעיין להרפש ומקור להשחת כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע, וכמעיין נרפש וכמקור מושחת כך צדיק ממיט עצמו ליפני רשע. אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך שעירה,ואתה היית משלח אצלו ואומר לו: כה אמר עבדך יעקב?!"...
"ר' הונה פתח: 'מחזיק באוזני כלב, עובר מתעבר על ריב לא לו" שמואל בר נחמן אמר: משל לרב השודדים שהיה ישן בפרשת דרכים. עבר אחד, העיר אותו ואמר לו שיש במקום שודדים. קם רב השודדים והתחיל להכות אותו. שאל אותו האיש, למה אתה מכה אותי, הרי אני הצלתי אותך מהשודד? ענה לו רב השודדים: אתה הערת אותו! אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך שעירה, ואתה היית משלח אצלו ואומר לו: כה אמר עבדך יעקב?!" ...
אכן ביקורת נוקבת על יעקב אבינו שבחר להעיר את הרשע ולהמיט עצמו לפניו. מי ששופך אור שונה על הפרשה ועל התנהגותו של יעקב אבינו הוא רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש. וכך מסביר רבי שמעון בר יוחאי:
תפקיד היצר הרע הוא להכשיל את האדם ובייחוד לגרום לאדם להתגאות, וכאשר היצר הרע מצליח לגרום לאדם להתגאות, רץ היצר הרע - מלאך המוות לקדוש ברוך הוא ומקטרג על האדם המתגאה וצווח ואומר לקדוש ברוך הוא: לא כתבת בתנ"ך במשלי: "תועבת ה' כל גבה לב? לפני שבר יגבה לב איש?"... האיש הזה מתגאה! אז תשפיל אותו ותגרום לו שבר!.
זאת כאשר היצר הרע מצליח לגרום לאדם להתגאות, אבל כאשר יצר הרע מנסה לגרום לאדם להתגאות, ולא מצליח אזי הקדוש ברוך הוא הופך את היצר הרע לעבד לאדם. על כך רבי שמעון בר יוחאי כותב: "טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם". טוב אדם שלא שומע ליצר הרע, והוא נקלה בעיני עצמו, והופך את היצר הרע לעבד לו, מאדם שמתגאה ואז הוא חסר את לחם האמונה.
וטוען רבי שמעון בר יוחאי שיעקב אבינו רצה לסגור את החשבון עם עשו כעת כאשר אביו יצחק עדיין בחיים, מדוע? מפני שעשו תמיד יוכל לטעון, גם באחרית הימים, שאת הברכות של יצחק אבינו קיבל יעקב במרמה והן לא מגיעות ליעקב אלא לעשו. לכן יעקב אבינו החליט לסגור את החשבון אחת ולתמיד ונקט בתחבולה של היצר הרע, וזו החכמה והערמה הקשה ביותר שנקט יעקב אבינו כנגד עשו, ואם עשו היה מרגיש בתחבולה, היה מעדיף להתאבד ולא ליפול לתוך המלכודת של יעקב אבינו.
ומה יעקב אבינו עשה? החל מנפח את הגאווה של עשו, שלח לעשו מלאכים שיאמרו: "כה תאמרון לאדני לעשו, כה אמר עבדך יעקב... למצא חן בעיני אדוני", עשו אדון ויעקב עבד, יעקב משפיל את עצמו ומנפח את עשו. שלח דורונות ומתנות לעשו עם המסר שהמתנה שייכת "לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו" וכו"י ועשו מגביה לבו ומתגאה.
כאשר רואה יעקב אבינו את עשו מגיע הוא עוד יותר משפיל עצמו כפי שמתואר "וישתחו ארצה שבע פעמים עד גישתו עד אחיו", יעקב אבינו משתחווה לשכינה הקדושה ארצה בפישוט ידיים ורגלים, כי הוא רואה את השכינה, ועשו בטוח שיעקב אבינו משתחווה לו ארצה ועוד מתגאה ומגביה ליבו.
ולאחר נשיקת השונא, עשו שואל: "מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי?" עונה לו יעקב אבינו "למצא חן בעיני אדוני " ולאחר מיכן אמר יעקב אבינו: "אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי, כי ראיתי פניך כראות פני אלוקים ותרצני". עשו כל כך מתגאה ומגביה לבו עד אשר אומר: "יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך" וכאן עשו הודה ליעקב אבינו על הברכות שברכו יצחק אבינו.
ומה הן הברכות שיצחק אבינו בירך את יעקב אבינו?
"ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים. הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך. אורריך ארור ומברכיך ברוך". עשו למעשה מודה שהוא מסכים להיות עבד ליעקב אבינו. ויעקב אבינו לא לוקח את העבד הזה בזמנו אלא שומר את העבדות הזו לאחרית הימים.
בדורו של בר כוכבא, היו חזקים ביותר וסמכו על כוחם עד אשר אמרו לקדוש ברוך הוא: "אל תפריע ואל תעזור" והגישה שלהם כלפי הגויים הייתה כוחנית ודורסנית. לכן הביקורת שלהם כלפי יעקב אבינו הייתה קשה. ומה עלה בגורלם? הרומאים הארורים נתנו הוראה לחיילים בארץ ישראל שהם חייבים להרוג במקום כל מי שהוא יהודי או נראה דומה ליהודי, וחייל שלא ימלא את הפקודה הזו יוצא להורג מיד. ואכן כל מי שנראה יהודי נרצח על-ידי הרומאים. היהודים שרצו לחיות חייבים היו לשנות את עטיפתם ולהיראות רומאים.
חז"ל שראו את החורבן הנורא, והשואה הקשה בארץ ישראל הכריזו על תוקף מחודש של שלושת השבועות כולל לא למרוד בגויים. ואכן בשנות ריצוי עונש הגלות כאשר אנו במצב נכבש על-ידי הגויים כפי שמתואר בתוכחות כי תבוא: "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך..." ובשירת האזינו: "אספה עלימו רעות, חיצי אכלה בם..." ובכל פעם שרבנים יהודים רצו להפגש עם מנהיגי הגויים, קראו את פרשת "וישלח" ולמדו איך להתרפס לפני הגויים לשחד אותם ולהגביה ליבם של הגויים כדי שיבטלו גזרות קשות מעל עמינו.
הכלל בכל אותה תקופה, מתחילת החורבן ולאורך הגלות, הוא שכל מי שמרד בגויים נכחד וכל מי שהשפיל ראשו לפני הגויים שרד.
והנה בזמן השואה בגרמניה הנאצית המצב נהפך וכל מי שמרד בגויים, בין אם זה בעליה לארץ או בפרטיזנים נשאר בחיים, ומי שהשפיל ראשו לפני הנאצים הארורים הוכחד. מה קרה? מה, התורה היא לא דבר מוחלט לכל המצבים? התשובה היא שהתורה לא דטרמיניסטית היא משתנה בהתאם למצב. והדברים הם בנפשנו כיום.
נקודת המפנה היתה דוקא ביום שישי בתאריך י"ז חשוון התרע"ח, ה- 2 בנובמבר 1917, יצאה ההצהרה המיוחלת בדמות מכתב שנחתם בידי לורד בלפור ונשלח ללורד רוטשילד, מנהיגה הלא רשמי של יהדות בריטניה. בהצהרה נאמר:
"לורד רוטשילד היקר, יש לי העונג הרב להעביר לך, בשם ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת האהדה הבאה לשאיפות היהודיות הציוניות, שהוגשה ואשרה על-ידי הקבינט: ממשלת הוד מלכותו מביטה בעין יפה על ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותעשה כמיטב מאמציה כדי להקל על הגשמת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר, העלול לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הלא-יהודיות הקיימות בארץ ישראל, או בזכויות ובמעמד הפוליטי, שהיהודים נהנים מהם באיזו ארץ אחרת."
רבים הישוו את "הצהרת בלפור" ל"הצהרת כורש", הצהרת המלך הפרסי במאה ה-6 לפני הספירה, שהתיר לגולי בבל בראשות עזרא הסופר לשוב לארץ ישראל, ולחדש בה את הישוב ולבנות את בית המקדש השני.
וכיום, האם לאחר שאנו רואים בהתגשמות הנבואות של קיבוץ גליות, הארץ נותנת פריה, וכפי שחז"ל אמרו שהמלכות תיהפך למינות, האם עכשיו היחס לגויים ולאומות האולם צריך להיות השפלה וכניעת ראש לפני הגויים? או האם לפעול לפי נבואת בלעם הרשע:" הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"?
ראשי ממשלת ישראל לדורותם בחרו השפלה וכניעת ראש לפני הגויים. יצחק עליו השלום אמר שאנו כבר לא "עם לבדד ישכון", ושרון עושה כל צעדיו לפי צעדיו של גוג בן גוג וממליכו להיות נשיא ישראל. האם זו הדרך לפי רצונו של הקדוש ברוך הוא?
גם בעולם התורני רווחת הדעה והפסיקה כי אסור לחלוטין למרוד בגויים! לשאלת רבים וטובים מה הדרך ומה היחס לגויים נכון להיום? בין השאר ענה ר' עזרא יכין שהיה לוחם בלח"י שהתשובה לכך טמונה בנבואה האחרונה ובמשפט האחרון שאמר משה רבנו, במילים האחרונות, בפסוק האחרון ממש: [דברים לג, כט] "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך, ואשר חרב גאוותך, ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך". כאשר אנחנו עם נושע בה', והוא ורק הוא מגן עזריך וכאשר אנו הופכים להיות עם אשר חרב גאוותיך. ומה שקורה לאויבים הוא ויכחשו אויביך לך, כאשר אנו במצב כזה אנו צריכים לפעול על פי הציווי האלוקי: "ואתה על במותימו תדרוך".
להחלטה כזו צריכים החלטת סנהדרין. והדבר הוא בנפשנו בחיינו, ובחיי ילדנו ונשותינו, כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה. ומשה רבנו ביקש מאתנו בשירה: "בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך".
זאת אומרת: כאשר אנו במצב נרדף ובורחים מכל עלה נידף - אזי אנו צריכים להיות קנה סוף ולהשפיל עצמנו לכל רוח. וכאשר אנו בארצנו ורואים ניסי ניסים במערכות ישראל, וקצרה היריעה לפרט את העצמה של הניסים שיש לחיילנו במערכות ישראל - אזי אנו צריכים לפעול על פי הציווי האלוקי:" ואתה על במותימו תדרוך".
