דבר נורא הוא דבר הרצחו של השופט אזר. באותה מידה נוראה היא העובדה שהשופט אזר שילם בחייו על עובדת היותו שופט.
אבל כל רצח הוא נורא, ונוראה באותה מידה העובדה שאדם נרצח בגלל היותו קצין משטרה, שר בממשלה או בגלל היותה אשתו של מישהו אלים.
עשר נשים נרצחו השנה בידי בעליהן (עד היום) רק בגלל העובדה שהן היו נשותיהם של רוצחיהן. איני יודע לספור כמה נשים נאנסו השנה רק בגלל היותן נשים.
לא שמעתי עד היום את כל אותן הצהרות, לא מפי עיתונאים וביחוד לא מפי שרים ופוליטיקאים, על כך שנחצו כל הקווים האדומים, ועוד רטוריקות רבות ושונות מסוג זה.
שר המשפטים מצהיר כי רצח השופט אזר הוא תמרור אזהרה בתולדות הפשע הישראלי. אני דווקא חשבתי שתמרור אזהרה בפשע הישראלי הוא כאשר גבר רוצח את אשתו, מבתר אותה לחלקים ומכניסה למזוודה.
איפה לעזאזל אתם כולכם בכל הימים הרגילים, בהם נפגעים ונרצחים סתם אזרחי ישראל.
ביום בו נרצחו אזרחים תמימים ליד קיוסק ברחוב יהודה הלוי רק בגלל שעמדו ליד זאב רוזנשטיין אצה רצה המשטרה להעמיד שומרי ראש מטעמה לזאב רוזנשטיין, כדי שחס וחלילה לא יקרה לו משהו. אבל כאשר אזרח רגיל מבקש את עזרת המשטרה בארועים שקורים לו, ושמצריכים את עזרתה, המשטרה כלל לא טורחת להופיע. יכול מישהו (אזרח רגיל) לספר לי מתי זכה לעזרת המשטרה כאשר צלצל 100?
נראה לי שהפכנו למדינה עם פערים קיצוניים בין שכבות אוכלוסייה שונות לא רק מבחינה כלכלית, אלא מכל בחינה ערכית ומוסרית.
ודבר נוסף. צר לי שאני צריך לאמר זאת על רקע הרצחו של השופט אזר, אבל אני מציע לשופטי ישראל לחשוב קצת, אולי בעצם הם תורמים במידה מסויימת להעלאת רמת האלימות הרצחנית במדינתנו על-ידי מתן פסקי דין רחמניים, שתמיד שמים את טובת הפושע והצורך בשיקומו לפני הקורבן, ו/או הקורבנות הבאים?
נראה לי שהשופטים צריכים, לפני נתינת פסק דין, לחשוב גם חשיבה רוחבית, ולא רק חשיבה אנכית. כלומר, לא רק לחשוב על העדויות וההוכחות במקרה שעומד לפניהם, אלא להתייחס גם להשלכות של פסק הדין שלהם מבחינת אלימות עתידית.
מה בדיוק הם חושבים שיעשה אנס או פדופיל מועד, לאחר שישתחרר מששה חודשי מאסר, או רוצח שמקבל חופשות באמצע מאסרו. שילכו לגדל פרחים?
