'אני נגד ההינתקות אבל אצביע עבור התקציב אם יתנו הכסף'. כך המודוס אופרטיבי של רוב חברי הכנסת והוא רלוונטי במיוחד לאלו הטוענים שהם נגד ההינתקות. כך במקום להתגייס להפיל את הממשלה בגלל ההינתקות וכל ההרג שסביר להניח שייצא מזה - ולא להתחשב בעקירה/גירוש של כ-9,000 יהודים ברוטו כתקדים למאות אלפים מחר - מתגייסים להרבות בכסף למען האינטרסים הסקטוריאליים.
'המורדים' שהם הרוב במרכז ומצביעי הליכוד לפי המפקד, בתמיכתם בתקציב הצילו את ראש הממשלה שמזלזל בהם, שאימץ את דרך האופוזיציה-השמאל ואינו ישר מספיק כדי להבין שאין לו מנדט מהבחירות להינתקות - שהוא למעשה מנותק מהקהל שבלעדיו לא היה לראש ממשלה. הם כנראה חסרים הבנה שהליכוד של שרון אינו הליכוד שלהם, שהוא 'גנב' את המפלגה של ז'בוטינסקי-בגין... וטוב שיפילו אותו מאשר לאפשר לו להמשיך את הדרך של השמאל. לפי הביטוי 'הם רוצים לשמור על העוגה כולה וגם לאכול אותה'. זה לא הולך. הצלת שרון בשם אחדות המפלגה (או כיסאות) היא רפש בהשוואה לאסון שהם מאפשרים בתמיכתם במאבק על התקציב. קולם היה צריך להיות מותנה בסוף הסטיות מהדרך - סוף להינתקות.
המבחן הבא 'למורדים', במיוחד אלו היושבים בכנסת, הוא דרישת שרון להצלת 'שלטון הליכוד' על-ידי קואליציה של שרון-פרס. התנהגותם תקבע את נאמנותם האמיתית לדרך הליכוד או למשהו אחר. אז נדע אם שלטון הליכוד עם שרון וההינתקות בראש, יותר חשובים להם מהתנגדותם להינתקות!
